"גבּריאל אֵייברי לא כייס כבר שבועות, וקצות האצבעות שלו כבר התחילו לעקצץ" – כך נפתח הספר הראשון בסדרת קרוּקהייבן, שבו אנו מכירים לראשונה את בית הספר שבו התלמידים מתאמנים בפיצוח מנעולים, בזיוף ובגניבות, במטרה להונות את הרעים, להשיב את הצדק לחפים מפשע ולהרבות טוב בעולם.
גבריאל בן ה-13, כייס מבריק שמשתמש במיומנות הכיוס בעיקר כדי לא להישאר רעב, נתפס. במקום להיעצר, הוא מוזמן על ידי קרוּק כספיאן המסתורי ללמוד בקרוּקהייבן – בית ספר לגנבים. על רקע שלל תעלומות וכשבבית הספר נערכת תחרות להכתרת הנוכל המושלם, אנו מלווים את גבריאל בשנתו הראשונה בקרוּקהייבן.
זאת היתה שעת בוקר מוקדמת ביום שני, וגבריאל נשען על קיר תחנת הרכבת וחיכה לרכבת הבאה. בקרוב יתעורר הרציף לחיים, ואנשים יחליפו רכבות צפונה לאֶקסֵטֶר או דרומה לקורנוול. אבל כרגע חיכו על הרציף רק שני גברים בחליפות כהות, והשמש הזורחת מאחוריהם הקשתה על גבריאל להבחין בתווי הפנים שלהם.
כנראה מקומיים, חשב לעצמו ופיהק. הוא מעולם לא כייס מקומיים. הם הרי יזהו אותו וילשינו לסבתא. ואחרי התקרית האחרונה הוא כבר היה ברשימה השחורה שלה.
כשחושבים על זה, גבריאל לא היה בטוח אם אי־פעם מאז שעברו לטורברידג' הוא היה ברשימה אחרת של סבתא.
