רֵיין לינדזי, בת 17, מבלה את חופשת הקיץ הראשונה שלה בנפרד מאביה אצל סבתה בלונדון. לונדון מפחידה ומרגשת, בדיוק כמו הארי, סטודנט שעוזר לסבתה לשפץ את הבית. בהדרגה החשדנות ההדדית ביניהם מתמתנת, והארי עוזר לריין לגלות דברים על אמה, שנפטרה שנים קודם לכן.
ריין מוצאת בחדר ילדותה של האם את יומן נעוריה, שחושף סודות קשים, ודרכו היא נחשפת לשאלות מהותיות לגבי עברה.
ריין הוא סיפורה של נערה מתבגרת, ששואב לתוכו את הקורא/ת בסגנון כתיבה רגיש ואינטליגנטי.
הכרתי נערה בשם שָׂרה. כשהייתי קטנה בילינו יחד כמעט כל הזמן. היא היתה מצחיקה ושמחה וקולה הצטרד כשהיא התרגשה. אני הכי זוכרת ממנה את השירים המטופשים שהמציאה ושָׁרה, ואת שרשרות החרציות ששזרנו כששכבנו על גבעה גבוהה וירוקה ודיברנו על העננים. אלה הדברים שאני רוצה לזכור. אבל גם רבנו. אני לא רוצה לזכור שהיא צעקה עלי וגם לא שפעם אמרתי לה שאני שונאת אותה והיא בכתה. אבל אני זוכרת. האמת היא שאהבתי אותה יותר מכול. אבל היא מתה לפני שממש הכרתי אותה: היא היתה בת עשרים ושש. היא היתה אמי.
