שלא לדבר על הכלב – ששמו הוא מחווה קומית לספר שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב) מאת ג'רום ק. ג'רום – הוא יצירת מדע בדיוני קומית מאת סופרת הפנטזיה והמד"ב האמריקאית קוני ויליס, זוכה פרס לוקוס ופרס הוגו.
בספר אנו פוגשים את ההיסטוריון נד הנרי, המתרוצץ ללא הרף בין מעבדת המסע בזמן ב-2057 לבין קתדרלת קובנטרי ב-1940. כחלק מפרויקט שיקום הקתדרלה, הוטל עליו למצוא יצירת אמנות ויקטוריאנית זוועתית בשם "גזע הציפורים של ההגמון". כאשר נד לוקה בסחרחורת זמן, הוא נשלח להירגע על נהר התמזה בשנת 1888, אבל לא מוצא שם מנוחה, כי היסטוריונית עמיתה יוצרת בטעות פגם ברצף המרחב-זמן, וכעת על שניהם להחזיר את המצב לקדמותו ולפתור את התעלומה: מה קרה ליצירת האמנות?
כדי לעמוד במשימה, השניים נאלצים להתמודד עם מלומדים מוזרים מאוקספורד, עם ספיריטואליסטים נוכלים, עם נערות מפונקות ועם חתולה מפונקת עוד יותר, שלא לדבר על הכלב. אם ייכשלו, ההיסטוריה כפי שאנו מכירים אותה תשתנה לעד.
היינו חמישה — קָארוּתֶרס והטירון ואני, וגם מר ספִּיבֶנס והשַמש. הייתה זו שעת אחר צהריים מאוחרת בחמישה-עשר בנובמבר, ואנו היינו במה שנותר מהקתדרלה של קובנטרי וחיפשנו את גזע הציפורים של ההגמון.
כלומר, אני חיפשתי אותו. הטירון עמד ובהה בחלונות הזכוכית הצבעונית שהועפו בפיצוץ, מר ספיבנס עמד על המדרגות של חדר תשמישי הקודש וחיפש משהו, וקארותרס ניסה לשכנע את השַמש שאנחנו אנשי שירות הכבאים המתנדבים.
