על מאמריו ומעשיו של הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי השווייצרי קרל גוסטב יונג בתקופת מלחמת העולם השנייה בספרה של הפסיכולוגית הקלינית והאנליטיקאית היונגיאנית רות נצר.
במהלך השנים נטען כי התנהלותו של יונג הייתה פרו-נאצית ואנטישמית, על אף שבשנת 1938 חזר בו יונג מעמדתו שהנאציזם נושא בחובו רוח חדשה ורעננה, כתב בגנותו של היטלר, ולאחר המלחמה הבהיר כי מעולם לא ראה עצמו כתומך בנאציזם וכי ציטוטים שהובאו לכאורה כדי להוכיח זאת הוצאו מהקשרם.
בספרה קובעת נצר כי הנושא טעון בדעות קדומות ובבוּרוּת, וכי גם הערפול המטפורי בסגנון כתיבתו של יונג גרם לאי-הבנת דבריו. כמה ממבקריו התייחסו לקונפליקט הבלתי-פתור בינו לפרויד, ורבים מהם לא נתנו את הדעת על קריאתו המתמדת נגד הפתולוגיה הנאצית ועל עשייתו החיובית למען יהודים בתקופה.
