המכשפה קִירְקֶה נולדה לחיי הנצח של האלים, אבל לא זכתה לרשת את כוחו של אביה, אל השמש, או את השאפתנות של אמה, הנימפה פֶּרְסֶה. למעשה, קירקה היא הכבשה השחורה של המשפחה, אכזבה להוריה: היא אינה יפה כאמה ואחיותיה, קולה איננו מתנגן כקולן של הנימפות, יש לה מזג עיקש ועצמאי והיא מראה חיבת יתר לבני אנוש. גרוע מכך, היא פיתחה כישרון לכישוף ומאיימת על האלים בכוחה.
קירקה מוגלית לאי בודד, שם היא הופכת לדמות נשית מרשימה וחזקה, בעולם המיתולוגי שבראה מדלין מילר, סופרת אמריקאית שהתמחתה בלימודים קלאסיים ומלמדת לטינית ויוונית בבית ספר תיכון, מחברת רב המכר שירו של אכילס.
כשנולדתי, לא היה שם שיתאר את מה שאני. קראו לי נִימפָה, בהנחה שאהיה כמו אמי ודודותַי ואֶלֶף הדודניות שלי. היינו הנחוּתוֹת מבין הפְּחוּתוֹת שבאלוֹת, וכוחותינו היו כה צנועים עד שבקושי היה בהם די להבטיח לנו חיי נצח. דיברנו עם דגים וטיפחנו פרחים, שידלנו טיפות מעננים ומלח מגלי הים. המילה עצמה, נימפה, תחמה את אורך עתידנו ואת רוחבו. בשפתנו, פירושה אינו רק אֵלָה כי אם גם כלה.
