כמה משמח: גרסה מנוקדת לספר הנפלא למרבה המזל, החלב, כאן בגרסה רגילה.
"קָנִיתִי אֶת הֶחָלָב," אָמַר אָבִי. "יָצָאתִי מֵהַמַּכֹּלֶת הַפִּנָּתִית וְשָׁמַעְתִּי מַשֶּׁהוּ מוּזָר מֵעָלַי. זֶה הָיָה צְלִיל שֶׁנִּשְׁמַע כָּכָה: טַאמְמ־אַמְמ. הִסְתַּכַּלְתִּי לְמַעְלָה וְרָאִיתִי מִין צַלַּחַת עֲנָקִית כְּסוּפָה מְרַחֶפֶת בָּאֲוִיר מֵעַל רְחוֹב מַרְשָׁל.
הֵיי, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי. זֶה לֹא מַשֶּׁהוּ שֶׁרוֹאִים כָּל יוֹם. וְאָז קָרָה דָּבָר מוּזָר."
הדברים נעשים אפילו מוזרים עוד יותר בסיפור מצחיק על מסע בזמן, על קורנפלקס ובעיקר על אבהות, המסופר ביד האמן של ניל גיימן ומאויר נפלא על ידי סקוטי יאנג.
