פרשנות פסיכולוגית ופסיכואנליטית חדשנית ליצירתו של חנוך לוין ולתרומתו להבנה עמוקה של טבע האדם בספר בעריכת חיים קפלן, ובו מאמרים מאת חגית אהרוני, דנה אמיר, עפרה אשל, עמנואל ברמן, שלומית ידלין־גדות, דנה לובינסקי, משה לנדאו, אבן פלנברג, רענן קולקה, מירב רוט, חיים קפלן ורובי שונברגר.
ההמשגה הפסיכולוגית, שנכתבה על בסיס ניסיון קליני וכוללת ניתוח של התהליכים שאנו עוברים במהלך צפייה במחזותיו של לוין - בהם אשכבה, מלאכת החיים, הילד חולם, הרטיטי את ליבי, חפץ וייסורי איוב - מציגה את העושר וריבוי הרבדים המוצפנים בכתיבתו של לוין. בשונה מן האופן בו נתפסת כתיבתו לא פעם, מפרקי הספר עולה כי יש בה גילויי חמלה ואמון בכוחו המרפא של הדמיון, כאשר נוכחותו הרבה של המוות מאירה את ערכם של החיים הפגיעים וברי החלוף.
