סומכי, זה שמכנים "הילד המשוגע", לא משוגע כלל. הוא אוהב את אסתי, אהבה שמובילה אותו ליום של הרפתקה, שכולה החלפות משונות, בין אופניים לרכבת, בין רכבת לכלב, בין כלב למחדד. בדרך יהיו גם מכות ואיומים, אבל מה לא יספוג סומכי למען אסתי.
ספרו היפהפה של עמוס עוז, ספר הנעורים היחיד שכתב, מתרחש בשלהי המנדט הבריטי אבל חי ונושם את הנעורים, מעל ומעבר לזמן ולמקום שבו הוא ממוקם.
סומכי פותח את הסדרה החדשה נעורים - קלאסיקה ישראלית, שמבקשת להחזיר אל קדמת הבמה ספרי נוער ישראליים ששמרו על נעורי נצח.
הייתה אצלנו ברחוב זכריה ילדה בשם אסתי. אני אהבתי אותה. בבוקר ליד שולחן ארוחת הבוקר ופרוסת לחם בפי הייתי אומר לעצמי בלחש: אסתי. ֶשׁעל כך היה אבא משיב במילים: "אסור ללעוס בפה פתוח." ובערב אמרו עליי: "הילד המשוגע שוב סגר את עצמו באמבטיה ומשחק במים." אבל אני כלל לא הייתי משחק במים אלא ממלא היטב את הכיור ובאצבע הייתי רושם את שמה על פני הגלים.
