בפברואר 2015 הציג ירין כ"ץ במגזין "קורא בספרים" את חנות המגדלור, שפעלה אז ברחוב לבונטין 1. ארבע מחברות הצוות הציגו, כל אחת בתורה, "כוכב היקר לליבה, ספר שהוא במידה רבה דימוי לעצמיותה" (פורסם ב-12 בפברואר 2015)
ברחוב לבונטין 1, בשכנות לחנויות אופנה מקומית ובתי קפה עדכניים, נמצאת חנות הספרים העצמאית – המגדלור – בית לתרבות וספרים, המחובר לסביבתו הפוליטית והחברתית.
המגדלור הוקם לפני כארבע שנים. חלמנו להקים מקום שיהיה חנות ספרים כמו שאנחנו חושבות שחנות ספרים טובה צריכה להיות. חנות שתאפשר למי שנכנס אליה לצאת לטיול ולהרפתקה, שתחילתם במסלול ידוע עם ספרים מוכרים והמשכם במסע דילוגים ודפדוף בין ספרים מסקרנים, שיטוט בעולמות חדשים שבמהלכו מאבדים את תחושת הזמן.
גם אנחנו טיילנו לא מעט. יצאנו למסע מחנות קטנה ברחוב הרכבת, עצרנו לתחנת ביניים ביהודה הלוי ועכשיו אנחנו בבית חדש – שש מגדלוריות – נשות ספר המאמינות בחיבור בין אנשים וספרים או חפצים שמתאימים להם בדיוק. הרבה פיתויים מחכים לכן כאן – מי שמכירה יודעת במה מדובר, ומי שלא – מוזמנת להתמכר לקסם.
ידידות וידידים רבים הצטרפו בדרך – לקוחות שהם בני בית שאוהבים לבקר ולקבל המלצה, אוזן קשבת, ואת ספרות העולם המעודכנת ביותר בכל התחומים.
במציאות ספרותית וחברתית מורכבת, חשוב לנו להיות במה להוצאות הספרים העצמאיות וליצירה המתרחשת בשוליים, להציע ספרים במחירים הוגנים, לקיים מגוון אירועים ספרותיים, לספק אכסניה לסדנאות כתיבה ייחודיות (כאן אצלנו בקומת הגלריה), ולייבא את כל הספרים החשובים שרואים אור בחו”ל, כמו גם מוצרים משיקים לספרים שתמצאו רק כאן: מוצרי נייר, פוסטרים, תיקי בד, חולצות ומשחקים.
לכבוד המדור, הביאה כל אחת מאיתנו כוכב היקר לליבה, ספר שהוא במידה רבה דימוי לעצמיותה.
אפרת אומרת: כמו בספריה הקודמים גם כאן במדריך הזה, ארנה קזין מלמדת אותנו לא רק איך לכתוב אלא גם, ובעיקר, איך לחיות. עיניים פקוחות לרווחה, נשמה יתרה, היכולת להאיר פינות נסתרות: כל מה שעושה ספרות לגדולה וסופרת לבלתי נשכחת.
(לטפס על ההר או איך לכתוב/ארנה קזין, אחוזת בית, 2015)
ענבר אומרת: יש רק סופרת אחת שיודעת לחבוק את קצוות היומיום – מהייאוש ועד האושר בדברים הקטנים, שוויון נפש ומבט צלול של מי שמכירה בהכל כחלק מהחיים והדרך שלנו לאהוב. “העיר והבית” מגלם את זה בצורה מושלמת. ספר שאני חוזרת אליו שוב ושוב, ושהודות לו עדיין מנהלת חליפות מכתבים.
(העיר והבית/נטליה גינצבורג, הספרייה החדשה, 1998)
מרגלית אומרת: את “חיי נישואים” קראתי כבר שבע פעמים ואני תמיד חוזרת אל וינה – כל מראה, כל צורה שהעיר עוטה ופושטת הוא שיקוף של האדם, של אנטי גיבור מובהק, שמסתבך במעגלים של פחד ואימה, ללא יכולת להיחלץ ולהיגאל.
(חיי נישואים/דוד פוגל, הספרייה החדשה, 1986)
נוגה אומרת: אחרי אי אלו שנים באחת מרשתות הספרים, גיליתי בין מדפי חדר הילדים את “זוזי שמש” – סיפור על סולידריות בין זוזי החתולה הישנונית ושמש הכלבה הפעלתנית – חברות, אחיות, שותפות לדרך הנקראת חיים.
(זוזי שמש/דפנה בן-צבי, איור: עפרה עמית, הקיבוץ המאוחד, 2011)
שתהיה שבת של שלום, נועם ורוך והרבה ספרים טובים, מהמגדלוריות:
דליה, רונה, אפרת, נוגה, מרגלית וענבר.
