תורת האהבה על פי אפלטון (347-429 לפנה''ס), גדול הפילוסופים וכותבי הפרוזה בעת העתיקה, שידע להעביר את התכנים הפילוסופיים העמוקים ביותר בשפה קולחת, טבעית ולא מליצית, בדיאלוג שקשה להפריז בהשפעתו על תרבות אירופה, בעיקר ברעיון שהאהבה היא חוויה נעלה, המטהרת את הנפש ומרחיבה את גבולותיו הצרים של הקיום האנושי.
416 לפנה"ס, רגעי השלווה האחרונים של אתונה בימי גדולתה, לפני כשלון המסע הצבאי לסיציליה והתבוסה לספרטה. המשורר הצעיר אגתון, שניצח בתחרות הטרגדיות, מזמין לביתו קבוצה מצומצמת של ידידיו הקרובים, ובהם סוקרטס, הפילוסוף האתונאי המהולל.
הנוכחים מחליטים שכל אחד מהם יישא דברים בשבחו של ארוס, אל האהבה והתשוקה המינית. חמשת הנואמים הראשונים, כולם דמויות היסטוריות ידועות, זורים אור על היבטים שונים של ארוס וכך יוצרים רקע לתורת האהבה שמציג סוקרטס בשם האשה החכמה - וכנראה הבדויה - דיוטימה. משפט אחד הוא אולי מרכזי לתורה הזאת: "שהרי החוכמה היא מהדברים היפים ביותר, וארוס אינו אלא תשוקה ליופי, כך שבהכרח ארוס הוא אוהב-חוכמה, או פילוסוף, והפילוסוף נמצא באמצע בין החכם והבור."
הפתיחה:
ידידים מבקשים מאַפּוֹלוֹדוֹרוֹס לספר על המשתה שהיה לפני שנים בביתו של אַגָתוֹן
[172] אַפּוֹלוֹדוֹרוֹס: נדמה לי שאינני בור גמור בעניין הזה שעליו שאלתם. רק שלשום, בדרכי העירה מביתי בפַלֶרוֹן, ראה אותי מרחוק מכר שהלך אחרי במקרה וקרא לעברי בצחוק: "הי, פַלֶרוֹן! אתה, אתה, אַפּוֹלוֹדוֹרוֹס, אולי תחכה לי?" ואני עמדתי וחיכיתי. והוא אמר: "אני נשבע לך שרק לא מזמן חיפשתי אותך, כי רציתי לשאול על הפגישה של אַגָתוֹן, סוֹקְרַטֵס, אַלְקיבְּיאדֶס והאחרים שנטלו חלק באותה סעודה: מה הם הדברים שהשמיעו שם על אהבה? מישהו ששמע על כך מפוֹיְנִיקְס בן פיליפּוֹס אמר שגם אתה יודע מה קרה שם, אם כי הוא עצמו לא יכול היה לספר הרבה. ספר לי אתה, איפוא, מה גם שאין איש מתאים ממך למסור את דברי ידידך. אבל קודם כל," הוסיף, "תגיד לי, האם אתה עצמך היית נוכח בפגישה ההיא?" ואני אמרתי: "מי שסיפר לך על זה לא ידע כנראה מה הוא מדבר. כי אחרת, איך יכולת לחשוב שמדובר במשהו שקרה לא מזמן, כך שגם אני יכולתי להיות נוכח בו?" "אכן כך חשבתי," אמר. "מה איתך, גְלָאוּקוֹן?" אמרתי לו. "אתה הלא יודע שאגתון עזב את אתונה כבר לפני הרבה שנים, ואילו אני מתרועע עם סוקרטס, ומשתדל לדעת כל מה שהוא אומר ועושה, פחות משלוש שנים.
