הלית ישורון

הלית ישורון (נולדה ב- 1942) היא מתרגמת ועורכת ישראלית.

ישורון נולדה בתל אביב והיא בתו של המשורר אבות ישורון. למדה ספרות וצרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים.  

ב-1969 פרסמה ספר שירים שנקרא "24", וזהו ספר שיריה היחיד. ב-1981 ייסדה את כתב העת לשירה "חדרים", שאותו ערכה עד 2004. ב-1991 החלה לתרגם את יצירתו של מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד", הנחשבת לאחת החשובות בספרות המאה ה-20. עד כה ראו אור ארבעה מתוך שבעת הכרכים של יצירה זו. ישורון תרגמה לעברית את "ידידי מגרה" של ז'ורז' סימנון ואת הטרילוגיה של סמואל בקט ("מולוי", "מאלון מת", "אֵלוֹשֵם"). ב-2004 יצא לאור תרגומה לספר "אחותי ואני" המיוחס לפרידריך ניטשה.

ישורון ערכה מספר ספרי שירה עברית, בהם האנתולוגיה "תת הכרה נפתחת כמו מניפה" של יונה וולך. בשנים 1995-2001 ערכה מהדורה מקיפה של כל כתבי אביה, שראתה אור בארבעה כרכים, בהוצאת הקיבוץ המאוחד - סימן קריאה. בשנת 2009 הופיע בעריכתה יחד עם לילך לחמן מבחר משיריו של אבות ישורון, שכותרתו "מלבדאתה".

בשנת 2016 ראה אור ספרה:' איך עשית את זה?' ראיונות "חדרים" (הוצאת הספריה החדשה).