White City, Black City מציע מתווה לסיפור חדש, שבו "העיר הלבנה" תל אביב לא צמחה לבד מן החולות כפי שצייר אותה נחום גוטמן, וגם לא נבנתה "מקצף גל ועננה" כפי שכתבה נעמי שמר, אלא נולדה ביפו ומתעצבת על פי יחסה ליפו.
זהו סיפור לא רק על ארכיטקטורה, בנייה וכתיבה, אלא גם, ואולי בעיקר, על מלחמה, הריסה, מחיקה ומחיקה של המחיקה. אפשר להתווכח אם בסיפור הזה יש טובים ורעים, אבל אין ספק שיש בו מנצחים ומפסידים; ואם סיפורם של המנצחים נקרא "עיר לבנה", סיפורם של המפסידים ראוי שייקרא "עיר שחורה".
זו הגרסה באנגלית, בהוצאה האיכותית The MIT Press, של עיר לבנה, עיר שחורה שכתב שרון רוטברד - אדריכל, פעיל חברתי וממייסדי הוצאת בבל, בה ראה אור הספר בשנת 2005.
עיר נבנית בדיוק כמו היסטוריה - תמיד על ידי המנצחים, תמיד למען המנצחים, ובסופו של דבר, תמיד לפי ההיסטוריה של המנצחים. כמו ההיסטוריה, גם העיר אינה מאירה פנים לכולם במידה שווה, וכמובן שאינה מספקת את המאוויים של כולם במידה שווה. כדי לשנות עיר ואת הסיפורים שלה וכדי לכתוב היסטוריה דרוש הרבה כוח, וכוח זה דבר שאף פעם לא מחולק במידה שווה. מדובר כאן בסוג של מלחמה, המתרחשת במרחב הפיזי של העיר, אך גם במרחב התרבותי שלה. שכן מי ששולט במרחב הפיזי שולט בדרך כלל גם במרחב התרבותי, וזה אף פעם לא מי שהפסיד בקרב על ההיסטוריה.
