בסוף שנות השבעים של המאה העשרים החל המאייר והקומיקסאי היהודי-אמריקאי ארט ספיגלמן לתעד את סיפוריו של אביו ולאדק, ניצול אושוויץ. לאחר מכן הוא אייר אותם במתכונת של קומיקס: ריבועי סצינה, בועות טקסט, והחשוב מכל - היהודים מופיעים בדמות עכברים, והנאצים כחתולים. מה שיכול היה להיות הפשטה גסה של השואה הפך לאחת מיצירות המופת של המאה העשרים.
כאשר ארט ספיגלמן פרסם את החלק הראשון משני ספרי Maus (מאוס), בשנת 1986, נדמה שהעולם עמד לרגע מלכת. עד אותו רגע לא זכה סיפור שואת היהודים באירופה להמחשה כל כך ברורה, ועם זאת אמנותית. ספרים, סרטים, הצגות ועדויות לא הצליחו להחדיר את תודעת התקופה ההיא ללבבות ולמוחות כמו שעשה זאת Maus.
מאוס הוא סיפורם של ולאדק ספיגלמן, ניצול יהודי מאירופה של היטלר, ושל בנו, מאייר המבקש להתמודד עם אביו, עם סיפורו המבעית של אביו ועם ההיסטוריה עצמה. מאוס מגולל למעשה שני סיפורים: הראשון הוא תיאורו של ספילגמן האב את אירופה של היטלר ואת סיפור ההישרדות שלו ושל אשתו; השני הוא סיפורו של ספיגלמן הבן, המחבר, על מערכת היחסים הבלתי-נסבלת שלו עם אביו המזדקן, בעודם מנסים לנהל חיים נורמליים בניו יורק.
בחלקו השני של מאוס, לאחר ההצלחה הגדולה של החלק הראשון, ספיגלמן הבן לא ממש יודע איך להתמודד עם אור הזרקורים. אביו נפטר ב-1982, וב-1987, כשהוא וזוגתו מצפים לילדם הראשון, הוא מתיישב להמשיך לכתוב. הוא מנסה לשחזר את המשך הסיפור מהקלטות שהקליט בעת שיחותיו עם אביו. הסיפור נע בין צריפי אושוויץ ובין בקתות הנופש בהרי הקטסקילס. טראגי ומשעשע לחילופין בכנותו, הוא מגיע לרמת מורכבות ודיוק מחשבתי החדשות לעולם הקומיקס ונדירות בכל מדיה אחרת.
מאוס הוא נתיב מופלא ומומלץ במיוחד למי שמתקשה לקרוא "ספרי שואה" וספרים על "הדור השני".
