ספר על התיאוריה, היישום וסיפורי טיפול בשיטת EMDR, שארגון הבריאות העולמי הכריז עליה בשנת 2003 כשיטה המומלצת לטיפול במצבי לחץ ובמצבי פוסט־טראומה, ונעשה בה שימוש נרחב גם בישראל, במרפאות לבריאות הנפש, משרד הביטחון, מרכזי חוס"ן, נט"ל ועוד.
EMDR (עיבוד מחדש והקהיה על ידי תנועות עיניים) היא שיטת טיפול שנחקרה והוכחה כיעילה בטיפול במבוגרים ובילדים במגוון של תלונות נפשיות. השיטה פותחה במקור לטיפול בחיילים אמריקאים שלחמו במלחמת וייטנם ולקו בהלם קרב, ומשמשת כיום לטיפול באירועים טראומטיים שונים כגון תקיפה מינית, תאונות, חרדות, פוביות ומשברי חיים.
בכתיבת הספר, שיוצא לאור ביוזמת עמותת EMDR ישראל שבראשה עומד ד"ר אודי אורן, משתתפים כותבות וכותבים רבים, וצוות העריכה כולל את המטפלות והמדריכות הבכירות: דורית סגל, אילנה דיאמנט, אסתי בר־שדה, ברורית לאוב וברברה ויז'נסקי.
אם נתבקש לחשוב על המושגים זיכרון, זיכרונות או מערכת הזיכרון, ונשאל האם הם קשורים יותר למילה עבר, למילה הווה או למילה עתיד, סביר להניח שהמילה עבר תהיה זאת שנבחר.
אין ספק שמערכת הזיכרון שלנו מלאה בזיכרונות אשר נוצרו על בסיס אירועי עבר; אין ספק שאירועי עבר סיפקו את המידע האגור בה ואת ההתנסויות שלימדו אותנו איך לפעול, הדגישו חיבורים בין ההתנסויות ויצרו תבניות התנהגותיות מגוונות. אולם התפקיד המרכזי של מערכת הזיכרון שלנו אינו להיות ספר ההיסטוריה שלנו; תפקידה המרכזי הוא לשמש ספר הדרכה (manual), מערכת מידע שתנחה את פעולותינו בכל מצב שבו ניתקל במהלך חיינו. ולא פחות חשוב מכך - תנחה את יכולתנו לתכנן את פעולותינו העתידיות.
מודל ה־AIP מתבסס על הרעיון שהאדם חשוף לכמויות עצומות של פיסות מידע מסוגים שונים (תמונות, צלילים, ריחות, טעמים, מחשבות, רגשות ותחושות גוף) העוברות עיבוד במוח. התוצר של עיבוד זה הוא זיכרונות הנשמרים במערכת הזיכרון, אך התוצר החשוב ביותר הוא למידה. כל מה שאנחנו יודעים על עצמנו ועל העולם סביבנו נובע מלמידה. למידה מבוססת תמיד על ההתנסויות שחווינו במהלך חיינו (ויש שיוסיפו גם את זמן היותנו עוברים ברחם אימנו).
