שירי זלדה

זלדה

תיאור

ספר הכולל את כל שיריה של זלדה שראו אור בשבעה ספרים בהוצאת הקיבוץ המאוחד: פנאי (1967); הכרמל האי-נראה (1971); אל תרחק (1974); הלא הר הלא אש (1977); השוני המרהיב (1981); שנבדלו מכל מרחק (1984); וכן מבחר שירים שראו אור בסדרת זוטאלשירים מצורפים אחרית-דבר ותאריכים ביוגרפיים בחייה של זלדה.

 

זלדה מישקובסקי לבית שניאורסון, אשר נהגה לחתום על שיריה בשמה הפרטי בלבד, זכתה בפרסים רבים, בהם פרס ברנר, פרס אשכול ופרס ביאליק

 

עוד מספרי זלדה במגדלור

מתוך הספר
בלילה ההוא


בַּלַּיְלָה הַהוּא
כַּאֲשֶׁר יָשַׁבְתִּי לְבַדִּי בֶּחָצֵר
הַדּוֹמֶמֶת
וְהִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל הַכּוֹכָבִים -
הֶחְלַטְתִּי בְּלִבִּי,
כִּמְעַט נָדַרְתִּי נֶדֶר -
לְהַקְדִּישׁ עֶרֶב-עֶרֶב
רֶגַע אֶחָד,
רֶגַע קָט וְיָחִיד
לַיֹּפִי הַזֶּה הַזּוֹרֵחַ.

נִדְמֶה
שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר קַל מִזֶּה,
פָּשׁוּט מִזֶּה,
בְּכָל זֹאת לֹא קִּיַּמְתִי
אֶת שְׁבוּעָתִי
לִי.
מַדּוּעַ?
הֲלֹא גִּלִּיתִי כְּבָר
שֶׁמַּחֲשַׁבְתִּי נוֹשֵׂאת אֶל אַרְמוֹנֶיהָ,
אֶת מַרְאֶה עֵינַי,
כְּאוֹתָהּ צִפּוֹר שֶׁנּוֹשֵׂאת בְּמַקּוֹרָהּ
קַשׁ, נוֹצוֹת וּסְחִי לְבֶדֶק הַקֵּן.
הֲלֹא גִּלִּיתִי כְּבָר שֶׁמַּחֲשַׁבְתִּי
נוֹטֶלֶת (אִם אֵין לָהּ דָּבָר אַחֵר)
אֲפִלּוּ אֶת מֵחוֹשַׁי
לַעֲשׂוֹת מִזֶּה מִגְדָּלִים.
שֶׁהִיא נוֹטֶלֶת אֶת מֵחוֹשֶׁיהָ
שֶׁל שְׁכֶנְתִּי,
וְאֶת הַנְּיָר שֶׁמִתְגּוֹלֵל בֶּחָצֵר,
וְאֶת פְּסִיעוֹת הֶחָתוּל
וְאֶת מַבָּטוֹ הָרֵיק שֶׁל הַמּוֹכֵר,
וְאוֹתוֹ פָּסוּק שֶׁפִּרְפֵּר בֵּין דַּפֵּי הַסֵּפֶר
וְעוֹשָׂה מִכָּל זֶה אוֹתִי,
כֵּן מִכָּל זֶה. מִכָּל זֶה.
מַדּוּעַ לֹא קִּיַּמְתִי אֶת שְׁבוּעָתִי
לִי?

הֵן הֶאֱמַנְתִּי
שֶׁאִם אַבִּיט רֶגַע קָט וְיָחִיד
אֶל גָּבְהֵי שָׁמַיִם-מְכֻכָּבִים,
תִּשָּׂא מַּחֲשַׁבְתִּי אֶל הָאַרְמוֹן
אֶת אוֹר הַמַּזָּלוֹת.
הֵן הֶאֱמַנְתִּי
שֶׁאִם אַבִּיט כָּךְ
לַיְלָה אַחֵר לַיְלָה,
יֵהָפְכוּ הַכּוֹכָבִים
אַט-אַט
לִשְׁכֵנַי.
יֵהָפְכוּ הַכּוֹכָבִים
לִקְרוֹבַי.
יֵהָפְכוּ הַכּוֹכָבִים
לִילָדַי.
מַדּוּעַ לֹא קִּיַּמְתִי
אֶת שְׁבוּעָתִי לִי?
כְּלוּם שָׁכָחְתִּי
מַה מְּקַנְאָה הָיִיתִי בְּיוֹרְדֵי-הַיָּם
וּבְאֵלֶּה שֶׁבֵּיתָם עַל חוֹף הָאוֹקְיָנוֹס.
כִּי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי
הָרוּחַ הָרַעֲנַנָּה שֶׁל הַיָּם
חוֹדֶרֶת לְחַיֵּיהֶם,
הָרוּחַ הָרַעֲנַנָּה שֶׁל הַיָּם
חוֹדֶרֶת לְמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם, הָרוּחַ הָרַעֲנַנָּה
חוֹדֶרֶת לְיַחֲסֵיהֶם עִם שְׁכֵנֵיהֶם
וּלְיַחֲסֵיהֶם עִם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּם.
הִיא מְנַצְנֶצֶת בְּעֵינֵיהֶם
וּמְשַׂחֶקֶת בִּתְנוּעוֹתֵיהֶם.
כִּי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי
אַמַּת-הַמִּדָּה לַמעֲשֵׂיהֶם
הִיא אַמַּת-הַמִּדָּה שֶׁל הַיָּם וְתִפְאַרְתּוֹ
וְלֹא זוֹ שֶׁל הָרְחוֹב הָאֱנוֹשִי
וְלֹא זוֹ שֶׁל הַסִּמְטָה הָאֱנוֹשִית.
כִּי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי
רוֹאִים הֵם עַיִן בְּעַיִן
אֶת מַעֲשֵׂי אֱלֹהִים
וְחָשִׁים בִּמְצִיאוּתוֹ
בְּלִי הַמְּחִצּוֹת שֶׁלָּנוּ,
בְּלִי הֶסַּח-הַדַּעַת שֶׁלָּנוּ.
בָּכִיתִי תָּמִיד
שֶׁכְּלוּאָה הִנְנִי
בֵּין הַכְּתָלִים שֶׁל הַבַּיִת,
בֵּין כָּתְלִי הָרְחוֹב
בֵּין הַכְּתָלִים שֶׁל הָעִיר,
בֵּין הַכְּתָלִים
שֶׁל הֶהָרִים.

בַּלַּיְלָה הַהוּא כּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לְבַדִּי
בֶּחָצֵר הַדּוֹמֶמֶת
גִּלִּיתִי פִּתְאֹם
שָׁאַף בֵּיתִי בָּנוּי עַל הַחוֹף,
שֶׁחַיָּה אֲנִי עַל שְׂפַת הַיָּרֵחַ
וְהַמַּזָּלוֹת,
עַל שְׂפַת הַזְּרִיחוֹת וְהַשּׁקִיעוֹת.