צומת גורל

מיכל אלקיים

תיאור

שרון, קצינה בדרגת סגן ניצב, משרתת במשמר הגבול ומחלקת את חייה בין בסיס בשטחים לבין דירה שכורה בדרום תל אביב. היא הבת הצעירה למשפחת עולים מקזבלנקה, שהופנו לדימונה עם בואם לארץ. ההתבגרות בדימונה, עיירת הפיתוח המוזנחת שלצידה נבנה הכור הגרעיני, עיצבה את נפשה והולידה בילויים הזויים ופורצי גבולות עם חברותיה לכיתה.


באחד הערבים הפרועים שבהם היא מבלה במועדון ברחוב אלנבי, היא מכירה את "התפסן", שחושף אותה לאתר סטוצים של קהילת ה-BDSM. שרון נשאבת לעולם הזה, ובאופן לא מתוכנן, יחסי שליטה הופכים לעניין מרכזי בחייה. באתר היא מכירה את אסתר, שמעירה בתוכה כניעוּת ומשיכה עמוקה לנשים - חלקים בנפשה שהיא מכירה, אך הדחיקה כבר בנערותה מפחד שיזעזעו את אימא שלה וישברו את ליבה.

 

עולמה הפנימי של שרון הולך ומסתבך כשלבסיס שבו היא מפקדת מגיע רופא גדודי שנמשך אליה ולמורכבות שלה ומציע לה חיים סטרייטים עם סקס נועז. האפשרות הזאת תחסוך לה את היציאה הקשה מהארון ותשמח מאוד את משפחתה, אבל לא בטוח שתפתור את המשבר העמוק שפקד אותה. כואבת ומבולבלת, אחרי לילה סוער במיוחד, שרון עולה על מונית למקום היחיד שעשוי לתת לה שקט.

 

מיכל אלקיים הוא שם העט של אמנית רב תחומית ופעילה חברתית.
מתוך הספר
שרון ביקרה בקיבוץ רק פעם אחת. זה קרה כאשר הייתה בכיתה י"א, בשבוע גדנ"ע בקיבוץ מרחביה בעמק יזרעאל. זו הייתה הפעם הראשונה שלה מחוץ לבית.
כל תלמידי השכבה, קבוצה גדולה של נערים ונערות שמחים, נפגשו בבוקר ליד שער בית הספר ועלו לאוטובוסים. שרון ועליזה ישבו בספסל האמצעי מול הדלת ומאחוריהן שלי ורונית. ליד החברות שלה היה לשרון שקט בלב.
ככל שהתרחקו מהעיר הרגשה של שחרור הלכה והתעצמה בתוכה, בגוף, במבט, במחשבה. הן לבשו גופיות ומכנסי ג'ינס קצרים. העור של עליזה היה חום וחלק. הירך שלה, הזרוע שלה, נגעו מדי פעם באקראי בשרון. המגע היה צונן ועורר בה מבוכה.
כשהגיעו, חיכו להם המדריכים, בני הקיבוץ. הם ביקשו מהם להסתדר ברביעיות, אחר כך ביקשו שיִתפּקדו. כשראו שהם לא מבינים מה הם רוצים, הסבירו שכל אחד אומר בתורו מספר. "מעכשיו זה יהיה המספר שלכם. אלה מספרי ברזל," אמר המדריך הגבוה עם השיער הארוך. "אם אחד המספרים ברביעייה שלכם חסר, אתם צריכים לדעת למה ואיפה למצוא אותו."