פרויד ואיינשטיין, כל אחד בנפרד, מתראיינים אצל עיתונאי הצמרת האמריקאי-הגרמני ג'ורג' סילבסטר פיראֵק בסוף שנות העשרים של המאה העשרים וחושפים איש איש את אישיותו ואת תמצית תורתו.
פרויד ואיינשטיין, שני גאונים יהודים גרמנים ששינו את העולם, משוחחים בחופשיות מרתקת עם עיתונאי שהוא גם סופר ומשורר, שאינו מסתיר את הערצתו להם ומצליח להפיק מהם כמה פנינים אנושיות לחלוטין.
זהו הספר הראשון מתוך ארבעה בסדרה זמן לרעיונות של ההוצאה המצוינת נהר ספרים.
"בסופו של דבר, אינני מורד בסדר העולמי," המשיך פרויד, "חייתי יותר משבעים שנה. היה לי מה לאכול. נהניתי מדברים רבים: מחברותם של אשתי, של ילדיי, משקיעות השמש, התבוננתי בצמחים שצמחו באביב. מדי פעם אחזה בי יד ידידותית. פעם אחת או פעמיים פגשתי בן אנוש שכמעט הבין אותי. מה עוד אני יכול לבקש?" "שפתי היא גרמנית," הוא הסביר לי. "תרבותי, הישגיי, הם גרמניים. ראיתי את עצמי כאינטלקטואל גרמני עד אשר שמתי לב להתגברות הדעה הקדומה האנטישמית בגרמניה ובאוסטריה מאז אינני חושב על עצמי כגרמני. אני מבכר לקרוא לעצמי יהודי."
"המשמעות של היחסות," אמר איינשטיין, "לא הובנה במידה רבה. הפילוסופים משחקים עם המילה כמו שילדים משחקים עם בובה. היחסות, כפי שאני רואה אותה, מציינת אך ורק שבתחומי הפיזיקה והמכניקה כמה עובדות פיזיות ומכניות שנחשבו כבטוחות וקבועות הן יחסיות בהקשר לעובדות אחרות. אין פירושו שכל דבר בחיים הוא יחסי וניתנת לנו הרשות להפוך בקלות דעת את כל העולם לתוהו ובוהו." סבלנותו של איינשטיין היא אין־סופית. הוא אוהב להסביר את התאוריות שלו. כמורה מלידה הוא אינו מתרגז אם שואלים. הוא אוהב ילדים. בנו בן העשר של ידיד היה משוכנע שהוא גילה את סוד התנועה האין־סופית. איינשטיין הסביר לו בדקדקנות את הפגם בחישוביו.
בכל פעם שמתעוררת שאלה הקשורה בבעיה מתמטית קשה, איינשטיין לוקח מייד את עפרונו וממלא דף אחר דף במשוואות מסובכות. הוא אינו נעזר בספרי לימוד; הוא מפתח מייד את הנוסחאות בעצמו. ולעיתים קרובות הנוסחה שמצא היא ברורה יותר, מובנת יותר ומושלמת מן המשוואה שאפשר למצוא בספרי העזר.
