סתיו

אלי סמית

שם מקור: Autumn

תיאור

סתיו 2016 . אליזבת בת 32 . דניאל, החבר הכי טוב שלה, בן 101. בריטניה שסועה אחרי משאל הברקזיט - "בכל רחבי הארץ, אנשים הרגישו שהם באמת הפסידו. בכל רחבי הארץ, אנשים הרגישו שהם באמת ניצחו... בכל רחבי הארץ, אנשים הרגישו את ההיסטוריה על כתפיהם. בכל רחבי הארץ, אנשים הרגישו שלהיסטוריה אין משמעות". 

 
כשאליזבת ודניאל הכירו היא היתה בת שמונה והוא כמעט בן שמונים. זה לא הפריע להם לדבר שעות על גבי שעות ולהפוך לחברים לכל החיים. עכשיו דניאל שקוע בשינה, ואליזבת נוסעת פעם בשבוע מבית אמה כדי לבקר במעון הסיעודי שבו הוא מאושפז ולקרוא באוזניו ספרים. היא נזכרת בשיחות שהיו להם בילדותה: על חיים ואמנות, דמיון ומציאות, אמת ושקר. היא נזכרת בציורים של פאולין בוטי, אמנית־פופ מרדנית ונשכחת שפעלה ומתה בשנות השישים. דניאל סיפר לה על הציורים האלה. גם דניאל, בחלומותיו, נזכר בבוטי ובאהבתו אליה. הוא נזכר גם באחותו, האנה, נערה מבריקה שלא הצליחה להימלט מגרמניה במועד כמו אחיה. 
 
בכתיבה שנונה ומשחקית אלי סמית משרטטת רשת של קשרי השראה, חברות ומשפחה בין דניאל, אליזבת ושאר הדמויות בסיפור. כל אחת מהדמויות האלה מתמרדת בהתרסה ובהומור נגד מציאות חברתית ופוליטית שמנסה לדחוס אותה לתבנית של מוסכמות ודיכוי. 
 
אלי סמית היא סופרת סקוטית מוערכת. ספרה סתיו שהיה מועמד לפרס מאן בוקר הוא הראשון ברביעיית עונות השנה שלה, הכוללת גם את חורף ואביב, שכבר ראו אור באנגלית. קיץ עתיד להתפרסם באנגלית ביולי 2020.
מתוך הספר

זה היה הרע שבזמנים, זה היה הרע שבזמנים. שוב. ככה זה עם דברים. הם מתפוררים, כך היה, כך יהיה, זה טבעם. אז איש זקן־זקן נסחף אל חוף. הוא נראה כמו כדורגל תקור, פקוע תפרים, כדורגל מעור, מאלה שאנשים בעטו בהם לפני מאה שנים. הים לא חס עליו, גזל את חולצתו; עירום כביום היוולדי הדיבור בתוך הראש שהוא מזיז על הצוואר, אבל זה כואב. אז נסה לא להזיז את הראש. מה יש לו בפה, חצץ? זה חול, נכנס מתחת ללשון, הוא מרגיש בו, שומע איך החול חורק כשהשיניים מתחככות, שומע אותו שר את שיר־החול שלו: אני קרקע כה קטנה, אבל בסוף אני הכול, אני רך יותר אם אהיה תחתיך כשתיפול, בשמש אני מתנוצץ, ברוח אני מתרוצץ, פתק בבקבוק הטמיני, הבקבוק זרקי הימה, הבקבוק עשוי ממני, את גרגירַי קשה מכול לקצור

לקצור
מילות השיר זולגות ואינן. הוא עייף. החול בפיו ובעיניו הוא אחרוני הגרגירים בצוואר שעון החול.
דניאל גלוּק, בסופו של דבר המזל שלך אזל.