סער וּפרץ: פרוזה ומאמרים, 1940-1931 מאפשר להתרשם מצד פחות מוּכּר בכתיבתו של נתן אלתרמן: יצירותיו המוקדמות הכוללות רשימות בענייני השעה, מאמרים בנושאי ספרות, פיליטונים, ביקורת ספרים ותרבות פופולרית וכן רשימות יפות להפליא על תל אביב ומקומות נוספים בארץ.
במבחר זה כחמישים רשימות, החל באלו ששלח אלתרמן בהיותו סטודנט בצרפת בשנת 1931 וכלה במאמרים שפרסם ערב מלחמת העולם השנייה וסמוך לפריצתה, לאחר ששמו כבר הלך לפניו. הרשימות נדפסו בעיתונים ובכתבי העת הספרותיים בזמנו, ולרבות מהן זוהי למעשה פעם ראשונה שהן שבות ורואות אור מאז שנות השלושים של המאה העשרים.
היצירות המוקדמות בפרוזה הן בבחינת המעבדה שהצמיחה את שירי ספר הביכורים פורץ הדרך כוכבים בחוץ משנת 1938. יצירות אלו מפתיעות בבשלותן ומלמדות על מבטו החודר והמעמיק של המשורר, המתבונן בעליית התנועות הטוטליטריות בעולם ולאור זאת מחַשב מחדש את מקומם של היישוב, של העם היהודי - ואף שלו כיוצר - לקראת המלחמה.
עוד מספרי נתן אלתרמן במגדלור
מתוך: פרשת אמין ("סטייה לירית"), הארץ, 16.10.1933
הזבובים פיהקו בפרהסיה על ערמות התיקים של בית משפט השלום. שלום השַּׁמש (זה שעל שמו נקרא בית המשפט) הסתכל בהם ופיהק אף הוא. פניו, שהתייחסו לפי צבעם החום ואדישותם השמנונית על סוג עדות המזרח, הפיקו שיעמום סטואי. כפתורי הנחושת שעל בגדו, בגד השרד, דהו זה כבר; צווארונו הנוקשה והגבוה נתרכך וענד, כצמד עלים בצבע חאקי, את גבעול צווארו הרופף ואת פרח גולגולתו הנובלת. אפילו כובע הפרווה הגדול, שעשה את קומתו גבוהה כפליים מכפי שהיא באמת, לא הוסיף כל עניין לחייו. המשפטים התנהלו בתבונת־עצלתיים ובשוויון נפש חוקי. רובם נדחו ליום זה מן השבוע שעבר ורובם יידחו לשבוע הבא. בעד סקנדל המפריע את שלום הציבור משלמים מאתיים וחמישים מא"י ומאה מא"י הוצאות המשפט. נסיעה בלתי זהירה עולה בערך פחות או יותר ואפילו חוק השטרות החדש אינו דן למיתה בשום מקרה.
שלום פלט עוד פיהוק בכוונה תחילה וראה כיצד השיעמום מלטף את גולגולתו החדגונית של השופט.
