מבחר מיוחד מסיפורי שלום עליכם בליווי מסה של המתרגם, דן מירון, המזמנים הנאה ספרותית צרופה וגם מפגש אחר עם עולמו של המספר היידי האהוב. מתחת לפני השטח הבהירים והעליזים של "הקומדיה היהודית" מתגלים כתמים אפלים, "חורים שחורים", המחברים את המרחב ההומוריסטי עם "כיסים" של זעם, ייאוש, אלימות מודחקת ואף ניהיליזם.
הסיפורים שונים מאוד זה מזה מצד הרקע האנושי המשתקף בהם. מקצת הדמויות עודן נטועות בעיירה היהודית בנוסח הישן ומקצתן כבר מתמודדות עם התמורות הגדולות, המתחוללות על סף המאה העשרים - אלמנה מטופלת בבן חולני, ילד שרואה את הוריו מתבזים בעוניים, רווק זקן שהחמיץ את כל הסיכויים שזימנו לו החיים לשאת אישה אהובה ולהיחלץ מבדידותו, אב משפחה שהשליטה בגורל משפחתו נשמטת מידיו, מאהב מודרני בעיני עצמו הנקלע אל דרמה של מהפכן.
קובץ מעניין ומפתיע, שדן מירון, כמתרגם, כחוקר וכפרשן, עושה עמו עוד כברת דרך בחשיפת הצד האפל בצחוקו של שלום עליכם.
רבי, אני רוצה לשאול אותך שאלה אני רוצה. אני לא יודעת אם אתה מכיר אותי או לא מכיר אותי. אני יֶנטה אני, ינטה התרנגולנית. אני סוחרת בביצים אני סוחרת, בעופות, באווזים ובברווזים. יש לי קונות קבועות יש לי, שניים-שלושה בתים, והן מקיימות אותי, שאלוהים ייתן להן בריאות וכל טוב; מפני שאם הייתי צריכה לשלם ריבית, לא היה לי מספיק בשביל פרוסת חלה ל"המוציא". אז אני חוטפת שלישייה אני חוטפת, פעם כאן פעם שם, מזה לוֹוָה, לזה מחזירה, לכאן נותנת ומשם לוקחת - מגלגלים, אוי ואבוי! כמובן, הייתם חושבים, שאילו בעלי עליו השלום היה עכשיו בחיים - טֶה, טֶה, טֶה!.. אף על פי שאם נסתכל על הדבר מצד אחר, דבש אני לא ליקקתי אצלו, מפני שמרוויחן הוא לא היה, שימחל לי שם. רק ישב ולמד, ישב ולמד, ולעבוד בפרך עבדתי אני; ולעבוד בפרך הורגלתי מילדותי, אצל אמי עליה השלום, בתיה קראו לה, בתיה קולעת הנֵרות. היא היתה קולעת נרות; קונה חֵלב אצל הקצבים וקולעת ממנו נרות, צמות של חֵלב. עוד לא ידעו אז על גז ועל עששיות נפט עם אהילי זכוכית שמתפוצצים כל פעם.
