השקט, כפי שמסביר איבנהוב בספרו, הוא סימן לשלמות אשר מופיע כאשר אנו מצליחים ליצור הרמוניה בין הרצונות השונים הבאים לידי ביטוי בתוכנו. השקט הוא דבר חי ונוכח, אבל אנחנו מסוגלים לשמוע אותו רק כשההמולה מפסיקה להלום בנו. הרעש הוא זה שמשאיר אותנו במחוזות הנמוכים של נפשנו ומונע מאיתנו את הכניסה לעולם עדין ויצירתי יותר, אולם כאשר השקט מגיע הוא נחווה כשחרור, המשא צונח לפתע מן הכתפיים, הדלתות נפתחות, והנשמה המשוחררת יכולה סוף סוף להיחלץ מכלאה ולהתפשט ברחבי החלל.
אומרם מיכאל איבנהוב (1986-1900), יליד מקדוניה, היה פילוסוף ומורה רוחני, תלמידו של פטר דנוב ומייסד הענף הצרפתי של האחווה הלבנה האוניברסלית. בשנת 1937 הגיע איבנהוב לצרפת ובה העביר את רוב לימודיו, שכללו יותר מ-5,000 הרצאות בהן העמיק בלימוד טבע האדם כיחיד, כחלק ממשפחה, כחלק מחברה וכאדם גלובלי. ב-1959 עבר להתגורר בהודו, שם פגש את המהאווטאר באבאג‘י. בתקופה זו קיבל גם את השם אומרם.
בעולם החומר קל להשיג שקט: מספיק לסגור את הדלת ואת החלונות או לאטום את האוזניים. אולם איננו מדברים כאן על שקט חיצוני. ודאי שהוא הכרחי וחיוני, מאחר שהוא מספק לנו את התנאים למימוש השקט האחר, השקט הפנימי של המחשבות והרגשות, דבר שקשה יותר להשיגו. דווקא שם, במעמקי ההוויה, שוררים רעשים, ויכוחים, מהומות ופיצוצים.
למרבה הצער, כשאנחנו מנסים להסביר לאנשים שמימוש השקט הפנימי הוא כדאִי עבורם, ושאנו נספק להם את השיטות להשיגו – הם אינם מקשיבים, הם אינם מבינים, והרעש שהם משמרים בתוכם משתקף בכל מעשיהם הפרועים.
אם הגעתם לכאן, הרי זה כדי ללמוד דברים בעלי ערך, אחרת אין בכך כל טעם. ואחד הדברים בעלי הערך הוא מימוש השקט הפנימי. על כן השקיעו מאמצים בכל יום כדי למנוע את הרעש שמתחולל בפנים: הוויכוחים, ההתקוממויות והמלחמות שמעוררים מחשבות, רצונות ורגשות לא מרוסנים. כדי לחמוק מההמולה הזאת, עליכם לשאוף שלא לחיות מחוץ לדברים, לא להיות חשופים לתסיסות ולהפרעות המתרחשות על פני השטח, אלא להיפטר מהדאגות ומהעיסוקים הנדושים – ובמיוחד, לשנות את טבעם של הצרכים שלכם. כל עוד תיוותרו עם הצרכים הפשוטים, לא תצליחו להשתחרר. כל צורך, כל תשוקה וכל משאלה מניחים אתכם על מסילות בכיוון אחד בלבד, וכך – בהתאם לאופיים של הצרכים שלכם תגיעו למחוזות השורצים בחיות טרף, או לחלופין למחוזות המאוכלסים ביצורים שמימיים אשר יקבלו את פניכם בתזמורת הרמונית.
