נבדה

מיטל זהר

תיאור
נבדה נפתח בהתרסקות מטוס, ובקופסה שחורה שמתגלה
שנים אחר כך בלב הבית. בתנועה שחוצה יבשות ומדלגת
קדימה ואחורה בזמן, מנסה המספרת לאתר את החלקים שהתפזרו, ולהרכיב מחדש את דמותו של אביה, הטייס, ואת סיפור המשפחה.
 

מתוך השברים הולך ונבנה הסיפור, פיסות של חיים, אֵבל, אשמה וכמיהה. אט־אט נחשף מרחב משפחתי שהוא אתר התרסקות, דגם משפחתי שנמצא “בתוך שבר אחד גדול". יותר מכל, נבדה הוא סיפור על אב ובתו: אב שקומתו הולכת ונכפפת, וילדה שבגיל שש מנסה, כמו אביה, לעוף.

 

זהו ספרה הראשון בפרוזה של מיטל זהר. ספר שיריה, הבית לקח (הליקון, 2014), זכה בפרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם ובשבחי הביקורת.

מתוך הספר

1.
באוגוסט 1978 הוא התרסק לתוך תעלה בגבול המערבי של
מדינת נבדה. הוא לקח אתו למטה שני חברים, אחד איבד יד,
השני את שתי הרגליים. הוא עצמו נחבל בגב ובראש, חתך
אופקי במצח, מקביל כמו פלס לאדמה. חרטום המטוס נמעך
כמו קופסת שימורים. הוא זחל מהחלון החוצה, חצה על
הבטן את Highway 50, רצה להזעיק עזרה. כעבור יומיים
מצאו אותו זרוק ליד תא טלפון עם אסימון ביד. במטוס לא
היתה קופסה שחורה.
עוד לא נולדתי כשזה קרה ומעולם לא סיפרו לי על זה.


בין 1 ל־2
היתה קופסה שחורה: התאונה נגרמה בשל טעות אנוש,
הטייס טעה בהערכת הגובה. הוא יצא מזה בחיים, אבל
בגלל שברים בחוליות עמוד השדרה איבד כמה סנטימטרים
מגובהו. אפשר לומר שהחיים כופפו אותו (שהוא הלך
והתמעט).

 

2
היינו צריכים להביא הורים שעוסקים במקצוע מעניין. שבוע
לפני היה אדריכל, שבועיים לפני זה גם (מורה לא היה נעים
לסרב). טייס היה כבר סיפור אחר. שני ילדים הגיעו אחרי
שכל השבוע הם היו חולים.
הוא פתח בכמה מילים כלליות על מכניקה, אחר כך
הסביר על כוחות אווירודינמיים: משקל, עילוי, דחף וגְרר.
הוא התעכב יותר מדי ובלי שהתכוון על כוח העילוי והרחיב
בנושא הפרשי לחצים, אפילו הזכיר את עקרון בֶּרנולי (היינו
בכיתה ב'). בסוף ביקש שכל אחד יוציא דף, הראה איך
לבנות כנפיים, אמר לנשוף.