מכותרת ועד צמרת - 200 מילים על 200 צמחים

אמוץ דפני, נעם עביצל

תיאור

מכותרת ועד צמרת - 200 מילים על 200 צמחים נועד ללוות את המטיילים בשדה, כך שיוכלו "לשוחח פנים אל פנים" עם הצמח. את הספר כתב הבוטנאי, המשורר והחוקר אמוץ דפני והצילומים נבחרו מתוך אוספו של נעם עביצל, המונה כ-30 אלף צילומים של צמחי ישראל.

 

כותב בהקדמה לספר מאיר שלו:

יש בישראל מספר רב מאוד של צמחים יחסית לגודלה, והספר הזה מונה רק מעט מהם − אבל הוא מועט המחזיק את המרובה. פרופסור אמוץ דפני הוא חוקר ומשורר, וידע רב לו במדע, בספרות ובפולקלור. מצאתי בספרו עובדות חדשות ומרתקות על צמחים שחשבתי שאני מיטיב להכירם, והכרתי צמחים שלא ידעתי ולא שמעתי את שמעם. עתה, כשאצא לעבוד בגינה או לטייל בארץ, אפגוש בדרכי הרבה יותר חברים.

מאתיים מילים על מאתיים צמחים הן ארבעים אלף מילים על חברינו השקטים, הצנועים, הנובטים ופורחים וקמלים. יש בהם ילידי הארץ ויש זרים ופולשים. יש מוכרים ויש שאינם מוכרים. יש אהובים המשמחים אותנו במראם ובצילם, בריחם ובפריים, ויש שנואים שאנחנו מכנים "רעים" ו"שוטים". אבל כולם גדלים כאן וכולם חלק מנוף חיינו, ופרופסור אמוץ דפני, מחבר הספר הזה, משתף אותנו בסיפוריהם ובסודות חייהם.

מקורותינו − התנ"ך, התלמוד והמשנה − לא הרבו לעסוק בצמחים, אלא אם כן היו אלה עצי פרי וצמחי מאכל ופולחן. כמה עצים מיוחדים נזכרים בגלל הקשר שלהם לתולדותינו ולאישינו − התומר של דבורה, האשל של יבש גלעד, הארזים ששימשו לבניין מקדש שלמה וארמונו והאטד של יותם. אבל העיסוק בצמחים עצמם, האהבה והסקרנות שהם מעוררים, הם נחלת העת החדשה, שבה שבו היהודים לארצם וביקשו להיקשר אליה לא רק בסגידה לקודשיה אלא גם בהכרת טיבעה.

 

עוד מספרי אמוץ דפני במגדלור

מתוך הספר

שַׁרְבִיטָן מָצוּי

השרביטן שייך לחשופי הזרע ולכן הוא נושא אצטרובלים ולא פרחים. הצמח דו- ביתי מכיוון שהאיצטרובלים הזכריים והנקביים נישאים על גבי צמחים נפרדים. באצטרובלים הזכריים יש שתי ביציות עקרות מעל ה"אבקנים" ובראשן מופיעות טיפות סוכריות המשמשות כגמול למאביקים בנוסף לאבקה. באצטרובליות הנקביות טיפות אלו משמשות גם ללכידת את גרגרי האבקה הנישאים ברוח. בנוסף להאבקת הרוח, בשעות היום נצפו זבובים שטעמו מהטיפה הסוכרית ו/או מהאבקה שבצמחי הזכר ועברו לצמח הנקבה.
חוקרים שעבדו ביוון מצאו שהצמח מסנכרן את פיזור האבקה ואת הבשלת הביציות, הניכרת בהופעת "טיפת ההאבקה", עם לילות ירח מלאים. לפיהם "טיפות ההאבקה הרבות מנצנצות כמו יהלומים בלילות ירח מלא" וזה אפילו "מחזה מרהיב עבור העין האנושית". המבקרים היו עשים וזבובים פעילי לילה, ומניחים שחרקים אלו מסוגלים לנווט לאור הירח. החזרת האור מהטיפות היא אמצעי הפרסומת היחידי של האיצטרובלים. נציין, שאין עדויות שצמחים יכולים לזהות לילות ירח או שהחרקים החשודים כמאביקים אכן מסוגלים לנצל את אור הירח לצורכי ניווט ולאתר את הטיפות בעזרת חוש הראיה.
זרעי השרביטן נמצאים באצטרובליות הנקביות שקשקשיהן בשרניות ואדומות. האצטרובליות נשארים זמן רב על הצמח וזו תעלומה מדוע הצפורים נמנעות מלאכול אותם, במיוחד לאור העובדה שהן אינן מכילות אפדרין, שהוא חומר רעל ורפואה הנפוץ במיני שרביטן אחרים.