רומן מקיף ורב-רבדים המגולל בכנות וברגישות בלתי רגילות פרק מכריע בחייה של סופרת המתמודדת עם שלל בעיותיה: בעיות בחיים הפרטיים, ביחסיה עם גברים ונשים, בגיבוש השקפת עולמה המוסרית והפוליטית על רקע המאורעות המסעירים של שנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים, ובראש ובראשונה - בעיות העיצוב האמנותי של תהפוכות חייה.
ספרה זה של דוריס לסינג - כלת פרס נובל לספרות ואחת הסופרות הבריטיות החשובות בימינו - יצא לאור בשנת 1962 ועורר מיד פולמוס חריף.
במרוצת השנה האחרונה, בקראי את הסיפורים והרומנים הללו, שיש בהם פה ושם פסקה, משפט, או צירוף מלים אמיתי, נאלצתי להכיר בעובדה שניצוצות האמנות האמיתית נובעים כולם מהתפרצות של רגש אישי מובהק שאין להסוותו. אפילו בתרגום אי אפשר לטעות בטיב הבזקים אלה של רגש אישי אמיתי ואני קוראת את כל החומר המת ומתפללת שיהיה ולוא פעם אחת סיפור קצר, רומן, ואפילו מאמר שייכתב כולו מתוך רגש אישי אמיתי (עמ' 320).
אולי המילה נברוטי משמעה המצב של היות אדם מודע ומפותח מאד. תמציתה של הנברוזה היא סכסוך. אבל תמציתם של החיים עכשיו, חיים מלאים, בלי להדחיק את המתרחש, היא סכסוך […] המבחן האמיתי של הפסיכואנליזה הוא אם היא עושה בני אדם טובים יותר, טובים יותר מבחינה מוסרית, לא בריאים יותר מבחינה קלינית (עמ' 425).
