מושב הנהג

מיוריאל ספארק

שם מקור: The Driver's Seat

  • תרגום: תומר בן אהרון
תיאור

אלה הימים האחרונים בחייה של ליסה, אשה בת 34, רווקה מסתורית העובדת בחברת הנהלת חשבונות זה שש עשרה שנים. יום אחד היא קמה מתרדמתה, משנה צורת לבוש וטון דיבור, וטסה לחופשה של פעם בחיים. המטרה שלה לא ברורה. לכל אדם שתפגוש במהלך המסע היא תספר סיפור אחר. מכלול הסיפורים יהפוך לפאזל מרתק, כשהמשטרה תנסה לפענח את מקרה מותה המוזר.

 

מושב הנהג ראה אור בשנת 1970, היה לספר פולחן שתואר כ"מותחן מטאפיזי" וכ"מותחן פסיכולוגי", ועובד לסרט בכיכובה של אליזבת טיילור בשנת 1974.

 

מיוריאל ספארק היא אחת הסופרות הבריטיות החתרניות והמפתיעות במחצית השנייה של המאה העשרים, עטורת פרסים רבים. נפטרה בשנת 2006.

 

מתוך הספר

"והבד דוחה כתמים," אומרת המוכרת.

"דוחה כתמים?"
"זה הבד החדש," אומרת המוכרת. "הוא עובר תהליך מיוחד. שום דבר לא מכתים אותו. אם תשפכי על עצמך קצת גלידה או משהו, לא יודעת, קפה, לא יישאר שום סימן."
הלקוחה, אישה צעירה, מושכת פתאום בפראות את סוגר הצווארון, פותחת את רוכסן השמלה. היא אומרת, "תורידי ממני את הדבר הזה. תורידי אותו ממני מיד."
המוכרת צועקת על הלקוחה, שעד לפני רגע הייתה מוקסמת מהשמלה הצבעונית. היא לבנה עם דוגמת משבצות ירוקות וסגולות — בירוקות יש נקודות כחולות ובסגולות יש נקודות ורודות. השמלה הזאת לא נחלה הצלחה; שמלות אחרות מהבד דוחה הכתמים החדש דווקא נמכרות היטב, אך השמלה הזאת ששלוש נוספות כמוה, במידות שונות, תלויות במחסן וממתינות להנחות הגדולות בסֵייל של השבוע הבא, ססגונית מדי לטעמן של רוב הלקוחות. אבל הלקוחה שכעת ממהרת לפשוט אותה ומשליכה אותה על הרצפה ברוגז דווקא חייכה בסיפוק כשמדדה אותה. היא אמרה, "זאת השמלה שלי." המוכרת אמרה שצריך לתפור לה מכפלת. "בסדר גמור," אמרה הלקוחה, "אבל אני צריכה אותה למחר." "לא נספיק לפני יום שישי, אני מצטערת," אמרה המוכרת. "אה, אם ככה אני אעשה את זה בעצמי," אמרה הלקוחה, ואז הסתובבה ובחנה בהתפעלות את הפרופיל שלה במראה הארוכה. "היא יושבת טוב. צבעים נהדרים," אמרה.
"והבד דוחה כתמים," אמרה המוכרת ופזלה אל שמלה קיצית נוספת שגם היא דוחה כתמים ולקוחות, שתכננה כעת להציע ללקוחה המרוצה.