הימנעות מהתמודדות עם משימות ואתגרים היא תופעה נפוצה. כולנו מוצאים את עצמנו לעיתים נמנעים מעשייה, מבלי להבין למה. נראה שיש ביכולתנו לבצע מטלות קטנות שנדחו, להיטיב עם עצמנו ואחרים, ולחתור להגשמת מטרות, אבל איננו עושים זאת. כשההימנעות חמורה, אדם אף נמנע מעמידה במשימות החיים הבסיסיות.
בספר לקפוץ למים - מהימנעות להשתתפות מלאה בחיים מסבירה אנאבלה שקד את המניעים להימנעות, את ההיגיון הרגשי לבחירה בה ואת המחירים הגבוהים של ההימנעות.
בהתבסס על הפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אלפרד אדלר וכתבי ממשיכיו, מציג הספר מודל תיאורטי לבניית גשר מהימנעות לעשייה, בשילוב תרגילים שנועדו להתניע אותנו. כמו כן, מוצג מודל הדרכה להורי צעירים נמנעים, המוצאים עצמם אובדי עצות מול ילדים צעירים או בוגרים המתקשים לקחת אחריות על חייהם.
מיליוני אנשים חיים מתחת לקו הפוטנציאל שלהם. אנשים רבים לא מגשימים את היכולות הטמונות בהם, או את השאיפות האישיות, הזוגיות, המשפחתיות, המקצועיות, הכלכליות, המוסריות, או האידאולוגיות שלהם. ספר זה מבקש להבין את תופעת ההימנעות, על בסיס ההנחה שלאדם יש אפשרות לבחור וליצור שינוי בעזרת הכוח היצירתי שבו.
הימנעות היא בריחה חלקית או מלאה ממילוי משימות, מפתרון בעיות, מעימות עם אתגרים ומהגשמת מטרות וחלומות. בספר זה אסביר שהבחירה בהימנעות לא נובעת מעצלנות או מסירוב אותנטי של אדם להשתתף במטלות החברה. הימנעות היא אסטרטגיית הגנה, שנועדה לשמור על תחושת הערך של אדם בחברה הישגית ותחרותית, שבה עמידה בציפיות מופרזות היא תנאי לקבלת הערכה. כשהתחרות הופכת בלתי נסבלת, יש מי שיעדיפו להימנע מעשייה מאשר להיכשל. נמנעים כאלה יוכלו לומר לעצמם, שאם היו מנסים להתחרות היו מצליחים. לפיכך, ההימנעות מהתמודדות חוסכת מהם פגיעה בהערכה עצמית במקרה של כישלון (אף על פי שמחירים גבוהים אחרים, גם בהקשרי הערכה עצמית, מצפים להם). זהו מצב דברים שבו החברה במקום לעודד אנשים לחתירה אקטיבית לקראת הישגים אפשריים, מייאשת ודוחפת אותם לנסיגה.
