כריסטוס של דגים

יואל הופמן

  • עריכה: יגאל שוורץ
תיאור

בתמונה, שאותה צילם מישהו בסוף שנות הארבעים, עומדים על מדרגות האבן של מקדש, באי שיקוקו, אחד עשר צליינים. האיש שעומד בשורה הראשונה ובידו כובע קש והאישה שעומדת שלישית מימין בשורה האחרונה - גנבים.

 

אין דרך טובה מזו שלעיל להציג את כריסטוס של דגים, יצירתו המקורית של יואל הופמן, שראתה אור בשנת 1991. הופמן הוא סופר, משורר, מתרגם וחוקר תרבות יפן. כתב רומנים רבים וסגנון כתיבתו הייחודי מושפע מבודהיזם ומהגות יפנית.  

 

עוד מספרי יואל הופמן במגדלור

מתוך הספר

1

חודשיים או שלושה לפני שמתה נזכרה דודתי מַגְדָה בשירו של וִילְדְגַנְס "Das Lacheln" ופרצה בבכי. "לא על שוִילְדְגַנְס מת", אמרה, "אני בוכה. אלא על הנס שאירע כשמסע ההלוויה התעכב, בשל חסימת תנועה, ליד ביתנו שבווינה, שעה תמימה". באנציקלופדיה מצאתי שאַנְטוֹן וִילְדְגַנְס, משורר אוסטרי, נולד ב 1881 ומת ב 1932, בשלושה במאי.

 

2
דברים רבים כל כך, חשבתי לעצמי, התרחשו אז בדיוק כפי שהתרחשו [למשל: מוזגות עבות בשר הציצו, כוסות בירה בין אצבעותיהן, מבעד לזגוגיות המסבאה]. הלא בְּמקום שאַנְטוֹן וִילְדְגַנְס מת, מת אַנְטוֹן וִילְדְגַנְס. אי אפשר להפוך את מותו למוות לכאורה.

 

כשאבי מת ["אני כל כך"... אמר ושקע בתרדמה] דומה היה עלי תחילה שעוד יש לי אבא, אלא שאבי הוא אב מת. בין הספרים שבחדרו מצאתי את ספר הלימוד הישן של וִילְסוֹן. בשיעור העשירי, בעמוד שש עשרה, היו שני כתמי שמן [או כתמים של חלמון] וליד המלה dull רשם אבי, בעט נובע, nicht klar.

 

3
לפעמים אני חולם שאני מְתַנֶּה אהבים עם חייטת שקופה [אפשר לראות את האימוּם מבעד לגופה] או שרגלי האחת גדולה מן השנייה. כשאני קורא, למשל, שעצי הבמבוק אשר באזורים הטרופיים צומחים, בעונת הגשמים, מאה או מאה ועשרים סנטימטרים בכל יום, אני רואה, בעיני רוחי, שאנשים עומדים [מטריות בידיהם] בין הגזעים הירוקים ומסתכלים איך העצים עולים, לאט לאט, מתוך האדמה. אני מדמה לעצמי כל מיני דברים [כגון שאדם נכנס לחנות של מכשירי כתיבה ומבקש מחברת בעלת שורות צפופות ומת].