כאן לא בית קפה

ג'קי לוי

תיאור

עשרה סיפורים שבהם יוצא העיתונאי, הפובליציסט ומספר הסיפורים ג'קי לוי למסעות שונים בבתי כנסת וגם מפליג אל מחוזות הבדיון והדמיון. 

 

אין זה קובץ של קטעים שכבר פורסמו בעיתונות וגם לא לקט של סיפורים מההופעות. בסיפורי כאן לא בית קפה, שכולם כרוכים בבית כנסת שכונתי יותר או שכונתי פחות, בית הכנסת הוא מגרש משחקים, בימת תיאטרון, זירת היאבקות ומופע קסמים של הלב היהודי. כמעט כל דבר יכול לקרות בו, ואכן קורה. 

 
זהו ספרו הראשון למבוגרים של לוי, מחבר ספר הילדים

 

 
 
 
מתוך הספר

בימי האבל על אבי תרתי אחר מקומות שאפשר להתפלל בהם גם בשעות לא שעות ולומר קדיש לעילוי נשמתו. כך קרה שהתחלתי לבקר בשטיבלך. בלי הרבה חמדה הייתי בא בשערי כוורות עסקניות של יהודים ופורש מהן כעבור שעה קלה, ותמיד הותיר בלבי הביקור מין זמזום חמצמץ.

אל השטיבלך הייתי מגיע כמו שגסטרונום מדופלם מגיע לדוכן של מזון מהיר בעטיפת נייר שמנונית. כי צריך. כי אין זמן או ברירה. בכל פעם שנכנסתי לאחד מהם בירושלים או בבני ברק הייתי מתבונן סביב ותוהה אם יש בין המתפללים כאלה שזהו מקום התפילה הקבוע שלהם. ידעתי שכן, אך היה קשה להאמין שמישהו יקבע את מושב תפילתו במקום שמזכיר תחנה מרכזית שעזבוה כל האוטובוסים.
אל השטיבל הזה הגעתי בלי שום ציפייה לְדָבָר שברגש, ובכל זאת דווקא שם נח מבטי על יהודי קשיש בכיסא גלגלים ועל המטפל הפיליפיני שלו, שהיה כורך לקשיש את רצועות התפילין סביב זרועו.