מסה חשובה ומהפכנית לתקופתה מאת ולטר בנימין, אשר נכתבה ערב מלחמת העולם השנייה, בשנים 1938-1936, בעת שהותו של בנימין בגלות מגרמניה, אותה עזב לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון. למסה נודעה השפעה רבה על הדיון בצילום, באמנות ובכלכלת הדימויים האופיינית לעידן המודרני.
בנימין בוחן את השינויים שחוללו טכניקות שעתוק - בעיקר הצילום והקולנוע - בשדה האמנות ובספירה הפוליטית, ואת מעמדה החדש של האמנות בעידן הקפיטליסטי, בחברת ההמונים המתועשת של המחצית השנייה של המאה ה-19 וראשית המאה העשרים.