ילדות של נסיכה

דנית בר

  • עריכה: לאה שניר
  • עיצוב: דפנה גרייף
תיאור

ילדות של נסיכה - סיפורי חיים של ילדים להורים מרעילים עוסק בתופעה נפוצה שממעטים לדבר עליה: הורות מרעילה. זוהי אלימות שקל להסוותה. זוהי הורות מנוכרת רגשית, פוגענית, מרוחקת, המצלקת את הנפש.

 

באמצעות סיפורים אישיים וחלומות, אותם שזרה בניתוח מקורי של מעשיות ואגדות שיש בהן נגיעה ליחסים בין הורים וילדים, מנסה דנית בר לקרוע את מסכי השתיקה, הבורות, הבלבול וההיתממות שקשורים בהורות מרעילה. הספר דן בהשפעת ההרעלה על היחסים בתוך המשפחה, בהעברה הבין דורית של דפוסי ההרעלה, בהתמודדות עם הורים מרעילים בזקנתם, ופרק מיוחד מוקדש בספר לסליחה והחלמה.

 

דנית בֵּר היא פסיכותרפיסטית, שניהלה את השירות הסוציאלי בבית החולים הדסה בהר הצופים. במשך 26 שנים היתה חברת הצוות המקצועי של תוכנית הרדיו שנינו ביחד וכל אחד לחוד.

מתוך הספר

במשך שנים רבות עסקתי, ועודני עוסקת, בנושא ההורים המרעילים והרעלה במשפחה, מבלי לקרוא לתופעה זו בשם. רבים ממטופליי נגעו בה, ואז, כמו בשיר של דליה רביקוביץ גאווה, נסדקה האבן והבנתי. 

 

אֲפִלּוּ סְלָעִים נִשְׁבָּרִים, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ,
וְלֹא מֵחֲמַת זִקְנָה. וּפִתְאוֹם הָאֶבֶן פְּצוּעָה.
אָמַרְתִּי לְךָ, כְּשֶׁסְּלָעִים נִשְׁבָּרִים זֶה קוֹרָה בְּהַפְתָּעָה. וּמַה גַּם אֲנָשִׁים.
 
תהייה שהעסיקה אותי עשרות שנים קיבלה לפתע צורה ושֵם. היו אלה שני משפטים של שתי נשים, שנאמרו בהזדמנויות שונות והעניקו מסגרת לתהיותיי. המשפט הראשון נאמר מפיה של אֵם לבתה במרוצת ויכוח טעון וסוער בין השתיים. האם הטיחה בבִתה שאין לה זכות להתלונן ולכעוס מפני ש"הייתה לך ילדות של נסיכה". משפט מתריס זה נאמר בטון סרקסטי ומזלזל ופגע בבת שהאמת הביוגרפית שלה הייתה שונה לחלוטין.