ביוגרפיה מופלאה, יחידה במינה, של משוררת אחת ויחידה.
בליל 24 בספטמבר 1965 חלמה יונה וולך כי בעוד שלושה ימים תמות. היא הייתה בת עשרים ואחת, ארבעה חודשים אחרי אשפוזה במוסד לחולי נפש טלביה, ובמגירת ארונה כבר נצברו שירים שיציבו אותה בליבה של השירה הישראלית.
יונה האמינה שהכתיבה מסוכנת כמו חומרים רדיואקטיביים, אך לא היססה לצלול אל תהומות ולרדות דבש ודם. בסתיו 1985, עשרים שנה אחרי אותו חלום, גוועה בייסורים והותירה אחריה שישה ספרי שירה, הערצה וזעם.
הביוגרפיה של יונה וולך, שראתה אור לראשונה ב-1993, היא מסמך תרבותי מרתק. כארבע שנים הלך יגאל סרנה בעקבותיה של המשוררת, מילדותה בבית אמה בכפר אונו ומות אביה מיכאל במלחמה, דרך פריצתה בשנות השישים, החבורות הספרותיות, אשפוזיה ואהבותיה והתמודדותה עם מחלת הסרטן. בתנופה ובכישרון מתארת הביוגרפיה את מה שהתרחש בחדרי חדרים ונוכח פני הקהל, בכיכרות העיר ועל הגגות וכורכת את השירה בחיים ואת החיים בשירה.
השנים שחלפו מאז מותה לא עמעמו את כוחה והשפעתה. קולה חי גם היום, מפתה ותובע, מרעיב ומשביע את קוראיה.
