שנים רבות לא ראה אור בעברית ספר היסטוריה קריא ויעיל על הפילוסופיה המערבית. סדרת הספרים של אנתוני גוֹטליבּ באה למלא את החסר. אחרי הכרך הראשון, חלום התבונה, שסיפר את תולדות הפילוסופיה מראשיתה ועד המאה ה-16, מוביל הכרך השני, חלום הנאוֹרוּת, את הסיפור הלאה אל המאות ה-17 וה-18, התקופה שבה התחילה להתגבש הפילוסופיה המודרנית.
דקארט, הובס, שפינוזה, לוק, לייבניץ, יום, וולטר, רוסו - כל השמות הגדולים האלה הופכים בכתיבתו של גוֹטליבּ לסיפורים מרתקים, מעשירים, ובלתי־משעממים בעליל. את שני הכרכים עתיד להשלים כרך שלישי, שימשיך את הסיפור עד ימינו.
הפילוסופיה המערבית כבר בת יותר מאלפיים וחמש מאות שנה, אבל חלק גדול ממנה נולד בשני פרצי סְטָקָטוֹ בלבד, שכל אחד מהם ארך כמאה וחמישים שנה. הראשון היה באתונה של סוקרטס, אפלטון ואריסטו, מאמצע המאה החמישית עד סוף המאה הרביעית לפני הספירה. השני היה בצפון אירופה, בעקבות מלחמות הדת של אירופה ועלייתו של המדע הגָלִילֵיאי. הוא נמשך משנות ה-1630 עד ערב המהפכה הצרפתית, בסוף המאה ה-18. במשך הזמן הזה, הקצר יחסית, דֶקארט, הוֹבּס, שפּינוֹזה, לוֹק, לייבּניץ, יוּם, ווֹלטֵר ורוּסוֹ — כלומר, רוב הפילוסופים הידועים ביותר כיום — טבעו את חותמם. כל האנשים האלה היו חובבים: לאף אחד מהם לא היה יותר מדי קשר עם שום אוניברסיטה. הם חקרו את ההשלכות של המדע החדש ושל תהפוכות הדת, מה שגרם להם לדחות רבות מן התורות והגישות המסורתיות. איך משפיעה התקדמותו של המדע על הבנתנו את עצמנו ועל המושגים שיש לנו על אלוהים? איך צריכה ממשלה לנהוג בריבוי־קולות דתי? בשביל מה בעצם יש ממשלה? שאלות כאלה נותרו עדיין השאלות שלנו, ולכן אנחנו עדיין ממשיכים להעלות את שמם של דֶקארט, הוֹבּס והאחרים, וממשיכים גם להתווכח איתם היום. דווקא משום שעדיין יש להם משהו להגיד לנו, קל לנו לטעות בכוונות שהיו לפילוסופים האלה. מפתה לחשוב שהם מדברים בשפה שלנו וחיים בעולמנו. אבל כדי להבין אותם אל נכון, אנחנו חייבים לחזור ולהיכנס אל נעליהם. זה מה שהספר הזה מנסה לעשות.
