הקץ לנשק נחשב לרומן האמריקאי הטוב ביותר שנכתב אודות מלחמת העולם הראשונה. זהו סיפורו הבלתי-נשכח של נהג אמבולנס אמריקאי שנשלח לחזית האיטלקית ונשבה בתשוקה לאחות אנגלייה יפהפייה. התיאור הכן של האהבה המתפתחת בין סגן הנרי וקתרין ברקלי, על רקע המלחמה הקשוחה, לוהט בעוצמה שאין לה תקדים בספרות המודרנית, בעוד שתיאור ההתקפה הגרמנית על קפורטו – שורות של גברים עייפים הצועדים בגשם, רעבים, יגעים ומיואשים - הוא אחד הקטעים הגדולים ביותר שנכתבו בספרות מאז ומעולם.
סיפור אודות אהבה וכאב, נאמנות ועריקה - אקטואלי היום לא פחות משהיה כשיצא לאור לראשונה, לפני יותר משמונים שנה.
בסוף הקיץ של אותה שנה גרנו בבית בכפר שצפה אל מעבר לנהר ולמישור, עד להרים. בקרקעית הנהר היו חלוקי נחל וסלעים, יבשים ולבנים משֶמֶש, והמים בערוצים היו צלולים, זריזים וכחולים. חיילים עברו ליד הבית והמשיכו במורד הדרך, והאבק שהעלו הלבין את עלי העצים. גם גזעי העצים היו מאובקים והעלים נשרו מוקדם מאוד באותה שנה, וראינו את הגדודים צועדים לאורך הדרך, את האבק עולה, את העלים מסתחררים ברוח הקלה, נופלים, את החיילים צועדים, ולאחר מכן את הדרך חשופה ולבנה מלבד העלים.
המישור היה עשיר ביבולים; היו בו בוסתנים רבים של עצי פרי ומעבר למישור היו ההרים חומים וחשופים. בהרים היו קרבות ובלילות יכולנו לראות את הבזקי התותחים. בחושך הם נראו כמו ברקים של קיץ, אבל הלילות היו קרירים ולא היתה תחושה של סערה מתקרבת.
