המין השני כרך ראשון העובדות והמיתוסים

סימון דה בובואר

שם מקור: Le Deuxième Sexe - les faits et les mythes

תיאור
המין השני הוא אחד המחקרים החשובים ביותר שנכתבו מעולם על תפקידה ומקומה של האישה בחברה, וללא ספק ציון דרך בחשיבה הפמיניסטית המודרנית. בספר, שנכתב ב-1949 בצרפת, הניחה סימון דה בבואר את הבסיס להבחנה בין מין למגדר, בקריאה אמיצה ומלומדת לשחרורן של הנשים, לשוויון מקצועי וחברתי, ולביטול מיתוס "הנשי הנצחי". 

 

במבוא לספר שוטחת דה בובואר את תפיסתה הבסיסית לגבי מצב הנשים בעולם של גברים. מהי אישה? היא שואלת בהקדמה לספר, וקובעת כי השאלה מהווה כבר חלק מן התשובה מפני שאף אחד לא שואל מהו גבר. המין האנושי לפי דה בובאר הוא המין הגברי, ואישה זקוקה להגדרה כיוון שהיא מהווה "חריגה מהנורמה", היא "לא-גבר". התנאים ההכרחיים לשחרור האישה לפי דה בובאר דורשים חקיקה, שינויים כלכליים ובעיקר שינוים מוסריים ותרבותיים.

 

דה בובואר בוחנת את מעמד האישה בראייה היסטורית, פילוסופית, אנתרופולוגית, ביולוגית, ספרותית, פסיכואנליטית וכלכלית. היא מתארת את המעמד הנחות של נשים לאורך ההיסטוריה, ומשווה את הדחקתן לשוליים לחוויית של קבוצות מיעוט מדוכאות. לפי טענתה, החברה הפטריארכלית שללה את זכויותיהן של נשים תוך הכחשת יכולותיהן, ויצירת מיתוס של הצדקה ביולוגית לנחיתותה של האישה. לגישתה, זו התוצאה של ראיית האישה כ"האחרת" אל מול הגבר, שהוא ברירת המחדל בחברה האנושית. היא מנסה לבחון מה הבסיס לאחרוּת הזאת דרך עדשות שונות - ביולוגיות, פסיכואנליטיות, פילוסופיות ועוד.

הכרך השני של הספר במגדלור

מתוך הספר

"אישה אינה נולדת אישה, אלא נעשית אישה".

נשים בנות ימינו נמצאות בתהליך של ניתוץ מיתוס הנשיות; הן מתחילות לכונן את עצמאותן באופן ממשי, אך מתקשות לחיות את מצבן האנושי במלאותו. הן גדלו על ברכי נשים, בתוך עולם של נשים, וייעודן המקובל הוא הנישואים, שעדיין משעבדים אותן בפועל לגבר; היוקרה הגברית כלל לא נמחתה, והיא עדיין נסמכת על יסודות כלכליים וחברתיים איתנים כתמיד. לכן יש לבחון בקפידה את גורלה המסורתי של האישה: איך האישה מכשירה עצמה למצבה, איך היא חווה אותו, באיזה יקום היא חשה עצמה כלואה, אֵילו דרכי מילוט פתוחות לפניה – את כל אלה ברצוני לתאר. רק אז נוכל להבין אילו בעיות ניצבות לפני הנשים שירשו עבר כה קשה ומתאמצות לעצב לעצמן עתיד חדש. כשאני משתמשת במילים "אישה" או "נשיות", איני מתכוונת לאבטיפוס כלשהו או למהות בלתי ניתנת לשינוי, וממרבית ההיגדים שלי משתמעת האמירה "במצב הנוכחי של החינוך והמוסכמות". איני מתכוונת לנסח אמיתות נצחיות, אלא לתאר את הבסיס המשותף שעליו מושתת קיומה של כל אישה ואישה.