יוזף מנגלה התיישב לאחר מלחמת העולם השנייה בבואנוס איירס, שם מצא חסות תחת משטרו הרודני של הנשיא פרון, שהפגין נדיבות כלפי נאצים נמלטים. אלא שהמצוד אחרי מנגלה לא נפסק, והוא נאלץ להימלט בלי הפוגה - מחוּפשׂ ורדוף.
העיתונאי, הסופר והתסריטאי הצרפתי אוליבייה גז חקר לעומק את קורותיו של מנגלה, והוא חושף בספר זה שלושים שנה של הסתתרות מאחורי שמות בדויים, מנוסה ממקום למקום, עד למוות משבץ בעת שחייה.
עלילת היעלמותו של יוזף מנגלה - זוכה פרס הרֶנָדוֹ לשנת 2017 בצרפת - היא צלילה אל לבו של עולם אפל, רווי בנאצים לשעבר, סוכני מוסד, רדיפת בצע ומשטרים דיקטטוריים.
הנורת’ קינג מפלחת את מימיו העכורים של הנהר. נוסעיה עלו אל הגשר כבר עם עלות השחר ועתה הם סורקים את האופק. עכשיו, כשעגורני המספנות ושורת המחסנים האדומה של הנמל מבצבצים מתוך הערפל, פוצחים הגרמנים בשיר צבאי, האיטלקים מצטלבים והיהודים מתפללים. על אף רסיסי הגשם, זוגות מתנשקים. הספינה מגיעה לבואנוס איירס אחרי הפלגה של שלושה שבועות. שעוּן על המעקה, לבדו, עומד הֶלמוּט גרֶגוֹר ודש במחשבותיו.
הוא קיווה שסירת משטרה חשאית תגיע לאסוף אותו ותחסוך לו את טרדות המכס. בג’נובה, שם עלה גרגור על האנייה, הוא התחנן לפני קוּרט שיעשה לו את הטובה הזאת. הוא הציג את עצמו כמדען, גנטיקאי בכיר, והציע לו כסף (לגרגור יש הרבה כסף), אך המבריח התחמק בחיוך: זכות יתר כזאת שמורה לתותחים הכבדים, לנכבדי המשטר הישן, ורק לעתים רחוקות לסרן מן האֶס אֶס. בכל זאת הוא ישלח מברק לבואנוס איירס, גרגור יכול לסמוך עליו.
