חשיפה למסכים, טכנולוגיה, רשתות חברתיות - האם זה טוב לילדינו ולילדותינו? כיצד עלינו לגדל ולחנך ילדים לחיים משמעותיים ומלאי הצלחות בעידן המודרני? ג'ורדן שפירו מאמין שיש לו את התשובות, והוא פורש בספר זה את משנתו, על בסיס מחקר בכלכלה, בפסיכולוגיה, בפילוסופיה ובחינוך.
שפירו מציע מודל פרקטי ובר השגה לחינוך בעולם דיגיטלי מתחדש, ומספק כלים שיעזרו לרתום את הטכנולוגיה לטובת גידול הילדים והתפתחותם. הוא משווה את הרגע הנוכחי בזמן למהפכות טכנולוגיות אחרות בהיסטוריה, ומציג גישה חיובית לתפיסת הילדות של ימינו, שהיא יצירתית, מגוונת ומשמעותית יותר מכל מה שאנו, המבוגרים, מסוגלים לדמיין.
אם אפלטון היה חי כיום, הוא היה גיימר
אף פעם אינני משחק במשחקי מחשב לבדי. אני תמיד יושב על הספה עם שני בניי, בני העשר והשתים עשרה, ויחד אנו מניעים את אגודלינו על בקרי המשחק שלנו. משחקי מחשב הם אחת הדרכים שבאמצעותן אנו מחזקים את הקשר שלנו, אחת הדרכים שבהן אנחנו מבלים "זמן משפחתי".
ודאי הייתם חושבים שמישהו כמוני, שמקדיש כל כך הרבה זמן ואנרגיה למחשבה על משחקים דיגיטליים, היה רוצה לשחק מדי פעם גם במשחקים למבוגרים, כמו "בּיוֹשוֹק", "פוֹלאאוּט" או "האחרון מבינינו", ברגע שהילדים הולכים לישון. אבל זה לא המצב. משחקי מחשב לכשעצמם לא באמת מעניינים אותי. הדבר היחיד שמסקרן אותי הוא האופן שבו הם משמשים לחבר בין אנשים — בני משפחה, חברים, קהילות. אני מתעניין בממד התרבותי של משחקי מחשב: מה זה אומר להיות גיימר, ואיך המשחק הדיגיטלי משפיע על האופן שבו אנו תופסים את העולם סביבנו.
