היא, אני והסתיו

סלמאן נאטור

שם מקור: هي, انا والخريف

  • תרגום: יהודה שנהב-שהרבני
  • עריכה: חנן חבר
תיאור

ספרו של סלמאן נאטור, סופר ומחזאי מדאלית אל-כרמל.

כותב על הספר המתרגם, יהודה שנהב-שהרבני:

התרגום של הרומן הנפלא הזה היה בעבורי חוויה בלתי נשכחת. במשך שבועות ארוכים שכנתי גם אני בתוך האגדה הנפרשת בידי הקוראים ביד אומן. רק שיחות הטלפון הארוכות עם הסופר סלמאן נאטור, שבדק את התרגום והשביח אותו יחד עם עורך הסדרה פרופ' חנן חבר, הזכירו לי שגם לאגדה הזאת יש בסופו של דבר מחבר.

זהו רומן עתיר רבדים. ברובד אחד, זהו סיפור נוגע ללב על מערכת יחסים יוצאת דופן בין נכדה לסבה. לא פחות נוגעת ללב היא מערכת היחסים בין כהרמאן לג'מילה. הצלחתו של המחבר לדבר אותן הינו הישג בלתי רגיל. זהו גם סיפור על התנגדות נשית למכונה משומנת המנוהלת על ידי גברים: שוטרים, פקידים, מוכתרים ובעלי הון.

אבל מעל לכול זהו סיפור על טראומה. על טראומה אנושית שהיא גם אלגוריה לטראומה לאומית. אי אפשר שלא לקרוא ברומן גם את הטראומה המתמשכת של ערביי הפנים. חסרי זהות, מדברים בשפה לא מובנת, חסרי עבר שנמחק על ידי ההיסטוריה והגיאוגרפיה החדשה. הרומן של סלמאן נאטור בשפה העברית הוא הישג ענק. הוא מנכיח עבור היהודים את הלא מודע הפוליטי שעליו מכוננת מדינת ישראל.

 

עוד מספרי סלמאן נאטור במגדלור

מתוך הספר

בוקר שגרתי.

שוב זורחת השמש מאחורי ההר, המסתיר לפרקים את קרניה. קמעה־קמעה נשברת דממת הבוקר על־ידי שאון המכוניות המקדימות אל עמל היום. הוא גובר על ציוץ הציפורים ועל קריאות התרנגול שנותר יתום בשכונה, אשר מאבדת את תרנגוליה שנה אחרי שנה. זה התרנגול שכבר השתבשו אצלו מועדי קריאותיו. פעם הוא קורא עם שחר, פעם אחרי זריחת השמש, פעם אחר הצהריים ופעם בחצות הלילה. כאשר הוא מדוכדך, כמו כל אנשי הכפר, קולו לא נשמע.

תרנגול אינו מגלה התחשבות באחרים. בין חמלת האנשים עליו ובין לעגם, מנסה המסכן להפגין נוכחות.

אותו בוקר היה חם ונראה היה שהשרב הקיצי עוד יתגבר.

כך נמסר בחדשות מזג האוויר בטלביזיה. כידוע לא ניתן לסמוך עליהן למעט במקרים שבהם אושרה הידיעה על־ידי זקנים הבקיאים בפענוח מצב מזג האוויר. בימות הקיץ, הם יודעים מראש, מתי "נשבר השרב". ואילו בחורף הם גורסים ש"אם הופיעה קשת בענן מוקדם בבוקר, קח את מקלך וצא לדרך. ואם הופיעה קשת בענן בערוב היום, חפש לך פינה חמה". הם קוראים את מצב מזג האוויר, כמו מגדת עתידות שקוראת בקפה. הם מניחים על הגג חמישה חופני מלח. החופן אשר נמס מבשֵׂר חודש שיהיה עתיר גשמים.