הטירה היא שלי (רשימות קסנדרה)

דודי סמית

שם מקור: I Capture the Castle

  • מתרגם: עידית שורר
תיאור:

קסנדרה מורטימן חיה עם משפחתה המקסימה והלא מתפקדת בטירה מתפוררת באנגליה. אביה הוא סופר נודע שנקלע למשבר כתיבה, אמהּ החורגת משמשת מודל לציירים, ואחותה מוכנה להינשא לשטן בכבודו ובעצמו, אם יש לו כסף. 

 

קסנדרה בת ה-17 כותבת על הכל, לרוב כשהיא ישובה בכיור המטבח. מבחינתה, הטירה היא שלה. עולמם של בני המשפחה משתנה כשלאחוזה הסמוכה עוקרים שני גברים אמריקאים צעירים. קסנדרה, העסוקה בהתבגרות, בהתאהבות ובטבעו של העולם, נקלעת לשלל אירועים שקשורים בניסיונות לגייס כסף, לגרום לאב לכתוב ולאחותה להינשא. סיפורי אהבה מצטלבים, טעויות מגוחכות, הצעות נישואין ונופיה הירוקים של אנגליה נמזגים יחד ליצירת רומן ספוג אהבת אדם, געגוע ואבחנות דקות על האופי האנושי. 

 

ג'יי. קיי. רולינג ציינה את קסנדרה כאחת הדמויות הספרותיות האהובות ביותר עליה, שגם השפיעו על כתיבתה.

 

הטירה היא שלי ראה אור בשנת 1948, זכה להצלחה עולמית ותורגם לעברית תחילה בשם רשימות קסנדרה (כתר 2009).

כך זה מתחיל:

אני כותבת בישיבה בתוך כיור המטבח. ליתר דיוק, כפות רגלי בתוך הכיור, והיתר על הקרש שמניחים עליו כלים לייבוש, שריפדתי אותו בשמיכה של הכלבה ובכיסוי של הקומקום. אי אפשר לומר שממש נוח לי, ויש פה גם ריח מדכא של סבון קַרְבּוֹלי, אבל זה המקום היחיד במטבח שנשאר בו קצת אור יום. וגם - גיליתי שהישיבה במקום שאף פעם לא ישבתי בו מעוררת השראה - את השיר הכי טוב שלי כתבתי בישיבה על לול התרנגולות. אם כי גם זה לא שיר טוב במיוחד. החלטתי שהשירים שלי איומים ושאסור לי להמשיך לכתוב שירים.
טיפות מהגג הדולף נושרות לתוך גיגית שעומדת ליד הדלת האחורית. המראה שנשקף מהחלונות שמעל לכיור סגרירי להחריד. מאחורי הגינה הרטובה שבחצר נראות החומות ההרוסות שבקצה החָפיר. מאחורי החָפיר משתרעים השדות החרושים והטובעניים עד שמי העופרת. אני אומרת לעצמי שכל הגשם שירד לאחרונה מועיל לטבע, ושהאביב יפציע אצלנו בכל רגע. ואני משתדלת לראות את העלים על העצים ואת האור ממלא את החצר. לרוע המזל, ככל שאני רואה יותר ירוק וזהב בעיני רוחי, הדמדומים נראים לי חסרי צבע עוד יותר.