הטהור והטמא

קולט

שם מקור: Le Pur et l'Impur

תיאור

הטהור והטמא הוא הטוב בספריה של קולט (שם העט של סידוני-גבריאל קולטכפי שהעידה היא עצמה, ואף הוסיפה כי "זהו הספר הקרוב ביותר לאוטוביוגרפיה שאוכל לכתוב". זהו מסע אל עולם נסתר מן העין של ארוטיקה אשר קולט הכירה היטב, והוא נפתח בבילוי במאורת אופיום אפלולית ומלאת סודות, שבה הזמן חולף בעצלתיים.

 

הספר הנועז והמיוחד הזה ראה אור לראשונה בשנת 1932 וגרסה סופית שלו, המתורגמת כאן בפעם הראשונה לעברית, ראתה אור בראשית שנות הארבעים של המאה העשרים. באותו ביקור הרה גורל, הרווי סקס וסמים, מתוודעת קולט אל אישה שעורכת לה היכרות עם עולם שלם של רגשות, מיניוּת ותובנות. בהמשך הספר תיפגש קולט עם נשים וגברים, אחדים היו מאהבות ומאהבים, אחרים ידידות וידידים, אשר חייהם ומותם של כל אחת ואחד מהם הוכתבו בידי כוחה הבלתי נשלט של התשוקה.

 

קולט לוקחת את הקוראים לנסיעה ברכבת הרים בנפתוליה של נפש האדם, כשבדרך היא חוקרת בלי מורא את הקשת הרחבה כל כך של העדפות מיניוֹת, זוגיות בין נשים ובין גברים, האהבה והקנאה. "מובן מאליו שתעשו שטויות, אבל עשו אותן בהתלהבות", אמרה קולט בריאיון עיתונאי. היא בהחלט לא נרתעה מלעשות שטויות בחייה, ועשתה אותן בהתלהבות, בחן ובתבונה. ספר זה הוא הוכחה ניצחת לצדקת טענתה. 

 

מתוך הספר
בקומה העליונה של בניין חדש נפתח בפָנַי סטודיו, רחב ידיים כמו אולם מקוּרה של שוק, שבמחצית גובהו קומת יציע גדולה ועל קירותיו תלויים בדים סיניים רקומים, מאלה שסין מייצרת עבור המערב, עם מוטיבים גדולים, קצת מרושלים, די יפים. מלבד זאת רק פסנתר כנף, מזרנים יפניים קטנים ושטוחים, פוֹנוֹגרף ואָזָלֵיאוֹת בעציצים. לא הופתעתי ללחוץ את ידו של עמית למקצוע, עיתונאי וסופר, והשבתי בניד ראש לכמה מארחים זרים שלא נראו לי — תודה לאל — להוטים לקשור שיחה יותר ממני. התיישבתי על המזרן האישי הקטן שלי, מוכנה ומזומנה לשעמום. הצטערתי על שעשן האופיום מתבזבז ומיתמר בעצלתיים אל תקרת הזכוכית. הוא עלה בהיסוס, כנמלך בדעתו, וניחוחו השחור, מעורר התיאבון, ניחוח פטריות כמהין טריות וקקאו קלוי, השרה עלי אורך רוח, רעב קלוש, אופטימיוּת. חביבים היו עלי הצבע העמום והאדום של האורות המְאוֹהָלים, ולהבת השקד הלבנה של העששיות לחימום האופיום. אחת מהן נמצאה קרוב מאוד אלי, ושתי האחרות ריצדו במרחק כאורות מתעתעים, במעין כּוּך שמתחת ליציע המוקף מעקה. מעל למעקה רכן ראש צעיר, הואר בקרניהן האדומות של המנורות התלויות, שרוול לבן ריחף ונגוז לפני שהספקתי לנחש אם הראש, השיער הזהוב הדבוק לגולגולת כשְׂערו של טובע, הזרוע העטויה משי לבן, שייכים לאישה או לגבר.
 
״באת מתוך סקרנות?״ שאל עמיתי.