דפי עשב - חשיש בספרות העולם

דן דאור

  • תרגום: ינץ לוי, אביבה ברק-הומי, דן דאור, עירד מלכין, רון ברקאי, עמינדב דיקמן
  • עריכה: דן דאור
  • עיצוב: תמיר להב-רדלמסר
תיאור

אנתולוגיה מרתקת ויוצאת דופן שערך דן דאור ועוסקת כולה בחשיש ובמריחואנה.

 

האדם נתן לו הרבה שמות - קנבוס ו"קנה בושם" וגאנג'ה ומריחואנה וכיף ו"הירוק" ו"המנצח" ודאחה ובהאנג וחשיש (עשב בערבית) - למד להכין ממנו משקאות ותופינים ולשרוף אותו ולהתבשם מעשנו. "המעניין בצמחים" קראו לו, ואכן יש בו עניין לא רק לחקלאי ולבוטנאי, וליצרני חבלים ונייר וסבון, או לרוקחים ורופאים, שכן בצד חומריותו המועילה יש בו גם משהו שמשפיע על הנפש, המצב-רוח, התודעה, החושים, הדמיון, משהו מן הרוחני, אם תרצו, ובכך עוסק הספר שלפנינו.

 

לצד סיפורי חשיש יש באנתולוגיה שירים, תיאורים של התנסות אישית, הגות, כתבות עיתונאיות, עדויות היסטוריות ומאמרים שעוסקים בעשב מנקודות מבט שונות, מכוונים לשאלות שונות, ובעיקר ראויים להיקרא גם בשל דרך כתיבתם - מאבי ההיסטוריה הרודוטוס, דרך מרקו פולו, דיומא, בודלרולטר בנימין, קארל סאגאן ועד ת.ק. בויל וסופרים עכשוויים.

מתוך הספר

מתוך הרשימה של המדען קארל סאגאן על הסוטול ושבחו:
הכל התחיל לפני עשר שנים. הגעתי לתקופה הרבה יותר רגועה בחיי, זמן שהתחלתי לחוש שבחיים יש יותר ממדע, זמן של התעוררות המודעות החברתית שלי, זמן שהייתי פתוח לחוויות חדשות. התחברתי עם קבוצה של אנשים שעישנו מדי פעם קנבוס, לא באופן קבוע, אבל בעונג ניכר. בתחילה לא רציתי לקחת בזה חלק, אבל תחושת האושר שהקנבוס ללא ספק מחולל, והעובדה שהצמח לא גורם לשום התמכרות פסיכולוגית שיכנעו אותי לנסות. החוויות הראשונות שלי היו מאכזבות למדי; לא היתה לזה שום השפעה, והתחלתי להעלות השערות שונות על הקנבוס, למשל שהוא פלצבו הפועל באמצעות ציפייה ונשימת-יתר ולא בתוקף תכונותיו הכימיות. אבל לאחר חמישה או שישה נסיונות כושלים – זה בכל זאת קרה. שכבתי פרקדן בסלון של חבר ובחנתי בעצלתיים את הצללים שהטיל על התקרה עציץ (לא של קנבוס!). לפתע התחוור לי שאני בוחן פולקסוואגן מיניאטורית, שהופיעה בקווי-מיתאר מובחנים בצללים, לפרטי פרטים מורכבים. הטלתי ספק רב בתפיסה זו וניסיתי למצוא אי-התאמות בין מכונית פולקסוואגן ומה שראיתי על התקרה. אבל הכל היה שם, עד לצלחות של הגלגלים, ללוחית הרישוי, מירקם הצבע, ואפילו הידית הקטנה לפתיחת תא המטען. כשעצמתי את עיני, נדהמתי לגלות סרט שמוקרן על הצד הפנימי של עפעפי. הבזק... תמונת נוף כפרי פשוטה עם בית חווה אדום, שמים כחולים, עננים לבנים, שביל צהוב מתפתל בין גבעות ירוקות אל האופק... הבזק... אותו הנוף, בית כתום, שמים חומים, עננים אדומים, שביל צהוב, שדות סגולים... הבזק... הבזק... הבזק. ההבזקים הופיעו בקצב פעימות הלב. בכל הבזק הופיע אותו נוף פשוט, אבל בכל פעם במערך צבעים שונה... גוונים עמוקים להפליא, ומשתלבים זה עם זה בהרמוניה מהממת. מאז עישנתי מדי פעם ונהניתי הנאה עמוקה. זה מגביר רגישויות רדומות ויוצר אפקטים שבעיני הם מעניינים אפילו יותר, מסיבות שאעמוד עליהן בהמשך.