ספר מטלטל ומרתק על מכונת הסמים האדירה, המכוונת והמתואמת שהניעה את הרייך השלישי על כל רבדיו: מהאזרח הפשוט, דרך טייסי חיל האוויר הגרמני ועד לאדולף היטלר.
כך, למשל, כשגרמניה תקפה את צרפת בשנת 1940, פעלו חיילי הוורמאכט בהשפעת 35 מיליון כדורים של פרוויטין, כדור שהחומר הפעיל בו ידוע היום כסם הקשה והממכר קריסטל מת'.
מעט היה ידוע על סמים ברייך השלישי. נורמן אולר חושף כי במקום שבו לא היה די באידיאולוגיה ובקנאות כדי להשיג את "הניצחון הסופי", פנו במנגנון הנאצי ללא כל עכבות לעזרת הסמים. בעוד שבאופן רשמי נוהלה מדיניות מחמירה כנגדם, סמים קשים וממריצים היו נגישים למגוון רחב של אנשים באוכלוסייה הגרמנית: החל בפועלים, מורות, רופאים, עקרות בית, ולילדים כתוסף במשקאות וממתקים, ועד לחיילי הוורמאכט, האס-אס וטייסי הלופטוואפה.
לצורך כתיבת אקסטזה טוטאלית ייחד אולר חמש שנים של מחקר בארכיונים בגרמניה ובארצות הברית, שבסופן ראה אור הספר שתורגם ל-25 שפות, והיה ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס ושל דר שפיגל.
הנאציזם היה רעיל, פשוטו כמשמעו. הוא ייצר חומר כימי שעדיין נוגע לנו כיום: רעל שלא ייעלם במהרה. הנאצים הקפידו לטפח תדמית של אנשים מסודרים ומכובדים, והוציאו אל הפועל מדיניות מחמירה נגד סמים שגובתה באידיאולוגיה, בתעמולה רבת רושם ובעונשים דרקוניים — ועל אף כל זאת, בשנות שלטונו של היטלר הפך חומר רב עוצמה, ממכר ומזיק במיוחד למוצר פופולרי: כדורים בשם המסחרי פֶּרווִיטִין (Pervitin). בדרך חוקית לגמרי עלה החומר הזה לגדולה ברייך הגרמני בשנות השלושים של המאה העשרים, ובהמשך גם בארצות אירופה הכבושות. הכדורים היו ל"סם של העם" (Volksdroge). הם היו מקובלים בכל מקום, והיה אפשר להשיגם ללא מרשם בכל בית מרקחת. רק משנת 1939 חויבו הכדורים במרשם רופא, ומשנת 1941 הוחלו עליהם הקריטריונים של חוק האופיום של הרייך.
***
רומל התעלם מכל תחושה של סכנה – סימפטום טיפוסי לצריכה גבוהה מדי של מתאמפטמין. גם באמצע הלילה המשיך להסתער ותקף אפילו עמדות מבוצרות של הצרפתים תוך כדי נסיעה, ירה לכל הכיוונים כמטורף ותפס את היריב שלו תמיד לא מוכן... רומל לא היסס לרגע קט... רומס כל דבר וכל אחד... לאורך עשרה קילומטרים דחף לתעלות שמשמאל ומימין לכביש מאות כלי רכב וטנקים שבהם היו המתים והפצועים; לאחר מכן המשיך בנסיעתו בשרשראות מרוחות בדם, כשהוא עומד זקוף בין שניים מהקצינים שלו ברכב הפיקוד.
