אנטיגונה מתמרדת כנגד הצו של דודהּ, המלך קרֵאוֹן, וקוברת את אחיה פּולינֵיקֵס. קראון גוזר עליה שתיכלא בכוך שבסלע, שם תמות. לאחר אזהרותיו של הנביא העיוור טרסיאס הוא נמלך בדעתו, אך מאוחר מדי: אנטיגונה התאבדה בכלאה, והמוות בא על יקיריו של המלך - היימון בנו (ארוסה של אנטיגונה) ואשתו מתאבדים בזה אחר זה.
אנטיגונה, טרגדיה אשר הוצגה ככל הנראה לראשונה בשנת 442 לפני הספירה, היא יצירת המופת הגדולה של הדרמה היוונית על הניגודים בין היחיד לבין המדינה, בין השיקול הדתי לבין השיקול הפוליטי.
זהו תרגום חדש לאנטיגונה, הספר השישי בסדרת התרגומים של אהרן שבתאי למחזות יווניים. המתרגם הוסיף מבוא נרחב והערות וכן נספח תרגומים מיצירות סימוֹנידס, פינדרוס, אייסכילוס, דמוקריטוס, הרודוטוס, פּרוֹטַגוֹרַס ואנטיפון - כולם כתבים הנוגעים לנושאים העולים במחזה ולתרבותה הפוליטית של אתונה.
