סימון דה בובואר

תיאור

סימון לוסי-ארנסטין-מארי-ברטראן דה בובואר (1908 - 1986) הייתה פילוסופית, סופרת ופמיניסטית צרפתיה. היא נחשבת מהבולטות בהוגות הגל השני של הפמיניזם ולכתיבתה נודעה השפעה רבה על ההגות הפמיניסטית.

 

בובואר נולדה בפריז, צרפת כבת בכורה מבין שתי הבנות של משפחה בורגנית קתולית. אביה היה עורך דין שירד מנכסיו בזמן מלחמת העולם הראשונה, ואמה היתה אשה אדוקה, אשר ביקשה לחנך את שתי בנותיה על ברכי הדת, הצייתנות והצניעות. דה בובואר החלה לקרוא בגיל 4 ולכתוב כבר בגיל 8. בגיל חמש היא נשלחה לבית ספר פרטי ובמקביל, בעידודו של אביה, קראה ספרות ושירה. מאוחר יותר, כנערה מתבגרת, הכריזה שהיא אתאיסטית והחליטה להקדיש את חייה לקריאה ולכתיבה.

 

דה בובאר סיימה בגיל 16 בהצטיינות את לימודיה בבית הספר הפרטי, בשעה בה התרחש שינוי משמעותי במערכת ההשכלה הגבוהה בצרפת. מרבית בחינות הכניסה לאוניברסיטאות היו פתוחות עתה בפני נשים, לראשונה. זו הייתה הזדמנות לדה בובואר שבעקבות המצב הכלכלי הרעוע של משפחתה, כבר לא יכולה לסמוך על הנדוניה שלה, כמו בנות מעמד בינוני אחרות בגילה, והזדמנויות הנישואים שלה היו בסכנה. דה בובואר נצלה את ההזדמנות להגשים את מבוקשה - להמשיך בלימודיה. אביה רצה שתלך בדרכו ותלמד משפטים ותשתלב בשירות הציבורי כעורכת דין. אולם דה בובואר רצתה ללמוד פילוסופיה והצליחה לשכנע את הוריה שתלמד הוראה ופילוסופיה. לאחר שעברה את בחינות הבגרות במתמטיקה ובפילוסופיה בשנת 1925, היא למדה מתמטיקה במכון הקתולי של פריז וספרות ושפות במכון סנט מארי. במהלך תקופה זו נחשפה, לראשונה בחייה, למבנה המעמדי של החברה הצרפתית.

 

בגיל 21 סימון דה בובואר התחילה את לימודי הפילוסופיה שלה בסורבון. מוריס מרלו-פונטי היה אחד מחבריה לספסל הלימודים. הם חלקו האחד על השני בתפיסתם את חקר האמת, מרלו-פונטי טען שיש לחקור את האמת בתוך הגבולות החברתיים והדתיים בהם חונכו ואילו דה בובאר כבר התכחשה אליהם כליל. בכיתה של מרלו-פונטי ודה בובואר למדו גם ז'אן פול סארטר, פול ניזאן ורנה מאהו. הם היו חבורה סגורה שהתבלטה ביכולותיה האינטלקטואליות. דה בובאר הוזמנה ללמוד איתם לבחינות הסיום לתואר רק אחרי שהתבלטה בחריפותה והייתה מקום שני בכיתה אחרי סארטר. במקביל ללימודים, דה בובואר, סארטר ופונטי החלו ללמד בבתי ספר תיכוניים. דה בובאר שאבה הנאה מההוראה. היא לימדה פילוסופיה בין השנים 1931–1943 במוסדות חינוך שונים ברחבי צרפת, לרבות בתי ספר תיכוניים.  

 

דה בובואר וסרטר הפכו לנאהבים בקיץ לאחר בחינות סיום התואר. הם היו אחד מהזוגות הנודעים של המאה ה-20. מערכת היחסים ביניהם, על רגעי הגאות והשפל שבהם, נמשכה באינטנסיביות רבה, מרגע פגישתם ועד למותו של סארטר ב-1980. מערכת היחסים עם סארטר הייתה המשמעותית ביותר בחייה של דה בובואר. הם מעולם לא נישאו, ואף ניהלו פרשיות אהבה ממושכות עם בני ובנות זוג אחרים. הבחירה של דה בובאר לנהל מערכת יחסים פומבית עם גבר ללא נישואים הייתה מאוד לא מקובלת בין מלחמות העולם.

 

בשנת 1943 פרסמה דה בובואר את הרומן הראשון שלה, האורחת. הרומן מתאר את ההרס האיטי של מערכת היחסים של בני זוג בעקבות ביקור ממושך של נערה צעירה בביתם.   פרסום הספר הוביל לחשיפה ציבורית של הקשר בין סארטר לדה בובאר. הזוג נעשה מוכר בציבור ובעקבות כך פוטרה דה בובאר ממשרת ההוראה. לאחר פיטוריה, סארטר סייע לה למצוא עבודה כמפיקה ברדיו. דה בובאר המשיכה בעיסוקיה, כמעט ללא הפרעה מצד שלטונות הכיבוש. לאחר המלחמה, בשנת 1945, פרסמה דה בובואר את הנובלה דמם של אחרים, שהתמודדה עם השאלות שהעלה כיבושה של צרפת.

 

בסוף שנת 1945 התפרסם לראשונה כתב העת זמנים מודרניים, שסרטר היה עורכו הראשי. מטרת כתב העת הייתה לנקוט עמדה ביחס לזמנים המודרניים והוא היווה שופר לחברי המערכת שכתבו בו מאמרים רבים בספרות, פילוסופיה ופוליטיקה.

 

ב-1947 פרסמה דה בובאר את האתיקה של העמימות הדן בעמימות העבר של האינדיבידואל וכמו כן עם עמימיות הדואליזם בין גוף ותודעה ובין האני והאחר, וחידד רעיונות שונים בפילוסופיה האקזיסטנציליסטית.

 

בתחילת 1947 נסעה דה בובאר לראשונה לארצות הברית. היא הרצתה באוניברסיטאות ובפורמים שונים בכל רחבי המדינה, פגשה מכרים וטיילה. באותה תקופה, היא החלה לאסוף חומרים לכתיבת מאמר על נשים. אותו חומר שימש לחיבור המרכזי שלה המין השני. הספר שפורסם בשנת 1949 נכתב כחקירה אישית של דה בובאר, שהחלה בהכרת היותה אישה והשונות הקיימת מכך. ההכרה הזו הובילה אותה למחקר על מקום האישה בהיסטוריה האנושית. כפילוסופית אקזיסטנציאליסטית היא לא האמינה טענה שנשיות היא מושג חברתי.

 

בספר זה מותחת דה בובאר ביקורת על משנתו של סארטר, האומר שלכל אחד יש אפשרות לבחור לעצמו איך לחיות ולפעול. היא טוענת שיש אוכלוסיות שלמות - נשים ומיעוטים - שאין להן אפשרות לבחור איך לחיות. למשל, באותה התקופה לא כל מקצועות הלימוד היו פתוחים בפני נשים. הספר עורר הרבה עניין ציבורי עם פרסומו ושנים ארוכות לאחר מכן. הוא חיזק את מעמדה של סימון דה ובובואר ככותבת מחוננת, פילוסופית מבריקה ועתה גם כהוגה פמיניסטית.

הרומן הידוע ביותר של דה בובואר הוא המנדרינים שפורסם בשנת 1954, זיכה אותה גם בפרס גונקור. הספר עוקב אחר חייהם האישיים של חבורה מגובשת של אינטלקטואלים צרפתים מסיום מלחמת העולם השני ועד אמצע שנות החמישים. שם הספר מרמז על השאלץ מקומם של האינטלקטואלים אחרי מלחמת העולם השנייה וערך הקבלה למעמדם חסר ההשפעה של הביורוקרטים המשכילים של האימפריה הסינית. בדומה לכתבים אחרים של דה בובואר חוקרת ומעלה בכתיבתה שאלות פמיניסטיות, אקזיסטנציאליסטיות ומוסר אישי.  

 

ב-1966 ביקרו דה בובואר וסארטר במצרים ובישראל, לכבוד צאתו לאור של גיליון מיוחד של זמנים מודרניים, בנושא הסכסוך הישראלי-ערבי. שניהם האמינו שהיהודים זכאים למדינה משלהם ושלפלסטינים יש זכות על פלסטין, אך הם לא הסכימו על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים בייחוד לאחר מלחמת 1967. דה בובואר הזדהתה יותר עם העמדה הישראלית של אותה תקופה ואילו סארטר עם העמדה הפלסטינית.

 

ב-1967 החלה דה בובאר במחקר גדול נוסף על הגיל השלישי. הספר הזיקנה פורסם ב-1970 וזכה להצלחה מידית. הספר בוחן את הפחד מהגיל כתופעה תרבותית. דה בובאר בוחנת את הזיקנה מהפן הביולוגי, ההיסטורי והסוציולוגי ומוכיחה, שגיל מבוגר, כמו זהות מינית, מושפע מתפיסה תרבותית שאינה קשורה בהכרח בקשר ישיר לביולוגיה ופיזיולוגיה. אונטולוגית זקנים לא נתפסים כפרטים עם חוזקות וחולשות אלא כישות אחרת מחוץ להגדרת האנושיות המלאה. והיותם בלתי נראים בעיני החברה.

 

בשנת 1971, הובילה דה בובואר עם אחותה, הלן דה בובואר, את המאבק בצרפת בנושא זכויות רבייה. היא לקחה חלק בניסוח הצהרה שכונתה מניפסט ה-343. המניפסט הופיע במגזין הצרפתי לה נובל אובזרווטר ב-5 אפריל 1971. מבין החותמות היו אמניות, שחקניות, סופרות משפטניות ואחרות. החל משנת 1974, הפלה מלאכותית הייתה לחוקית בצרפת.

 

דה בובואר הייתה כותבת פוריה ובמהלך חייה כתבה 26 יצירות שכללו פרוזה, מחזות, הגות ואוטוביוגרפיה. רעיונותיה הראשונים של דה בובאר מופיעים בסיפורת ובמאמרים שכתבה. ספרי הפרוזה שלה עוסקים בנושאים קיומיים, המדגישים את מחויבותה כסופרת לזמנים בהם פעלה. תוך התבססות על פילוסופיה קלאסית, היא ביטאה את דעותיה ומחשבותיה, שהתמקדו בעיקר בפמיניזם ובאקזיסטנציאליזם. הרקע הפילוסופי עליו התבססה איפשר לה לבחון סוגיות חברתיות מורכבות בכלים אתיים. בעבודותיה היא מיקדה את תשומת הלב בהשפעת התרבות על התודעה וההבניה של מושג הסוכן, חופש והדדיות. דה בובאר השאירה גוף עבודות חשוב ביותר בתחום האתיקה כשבחנה סוגיות חברתיות שונות בכליים פילוסופיים.

 

דה בובואר נפטרה בפריז עקב דלקת ראות ב-14 באפריל 1986 בגיל 78 ונקברה לצדו של ז'אן פול סארטר בבית הקברות מונפרנאס שבפריז.

פמיניזם | פילוסופיה | ספרות צרפתית | סימון דה בובואר

ספרים מאת סימון דה בובואר