מקסים גורקי

תיאור

אלכסיי מקסימוֹביץ' פֶּשְקוֹב (1868- 1936) הידוע בכינויו מקסִים גוֹרקִי, שפירושו "מר", היה סופר רוסי, מייסד ספרות הריאליזם הסוציאליסטי ופעיל פוליטי. גורקי נולד בעיר ניז'ני נובגורוד. הוא התייתם בגיל תשע וחונך אצל סבתו. לאחר מות סבתו, שהשפיע עליו עמוקות, ועקב בלבול ומועקה בשל אהבה נכזבת, החליט לשים קץ לחייו. בחודש דצמבר 1887 קנה אקדח צבאי ישן וירה כדור בחזהו, אך הכדור רק חורר את ריאתו השמאלית. לאחר מכן עשה ניסיון התאבדות שני בבליעת חומצת מלחית שעמדה ליד מיטתו בבית החולים.

 

לאחר החלמתו המהירה יצא למסע רגלי למוסקבה מתוך תקווה לפגוש את טולסטוי, אך לא מצא את הסופר. הוא המשיך במסעו אל הוולגה וערך מסע בן 5 שנים ברחבי האימפריה הרוסית, שבו צבר רשמים שהופיעו מאוחר יותר ביצירותיו.

 

בשנת 1896 נשא לאישה את יקטרינה פאבלובנה וולז'ין, שהתאהבה בו בעת שעבדו במערכת העיתון בסאמארה. באותה תקופה קיבל משרה של עורך מן המניין והוא חזר אל עיר מולדתו. באותה תקופה החל לפרסם את סיפוריו וזכה להצלחה. הוא כתב על הבורגנות בבוז, אבל גם הסתייג מן העילית המשכילה.

 

במהלך החזרות על מחזהו "בשפל", בשנת 1902 התקרב לשחקנית מאריה פדורובנה אנדרייבנה היפה, שהייתה נשואה לפקיד בכיר בחברת הרכבות הממלכתית ועם זאת אימצה בשקיקה את תורות השמאל.

 

גורקי הפך לחברו הקרוב של לנין אחרי פגישתם ב-1902. במהלך מלחמת העולם הראשונה הפכה דירתו בפטרוגרד למרכז פעולה בולשביקי, אך יחסיו הקרובים עם הקומוניסטים לא נמשכו זמן רב.  הקונפליקטים בין גורקי ללנין הלכו וגברו בגלל הביקורת של גורקי על "רוסיה החדשה" של אחרי מלחמת העולם הראשונה. מנגד, לנין חסם את יכולת ההתבטאות של גורקי ואף איים עליו.

 

ב-1903, לאחר שבע שנות נישואיו הראשונים נפרד מאשתו הראשונה, תוך שהוא שומר אתה על קשרי ידידות, ושני ילדיו נשארו לחיות עמה. הוא קשר את חייו עם אנדרייבה שעזבה את התיאטרון והפכה לבת זוגו, מזכירתו, ומנהלת משק הבית שלו. לאחר שמצבו של גורקי הפך עדין עקב המאורעות הסוערים ברוסיה, היא עזבה עמו את רוסיה בהתלהבות וכך יכלה גם לשמש לו כמתורגמנית, היות שידע לדבר רוסית בלבד. ב-1906 הגיעו בחשאי דרך פינלנד לברלין. מכיוון שלקה בשחפת היגר גורקי לאיטליה ובשנים 1906–1913 ו-1921–1929 חי מחוץ לרוסיה, בעיקר בקאפרי.

 

בשנת 1920 בגיל חמישים ושתיים נפרד גורקי ממאריה אנדרייבה ודבק במאריה בודברג, המכונה מארה, אישה שדיברה שפות רבות, והפכה למזכירתו ולאחר מכן למאהבתו הקבועה. מנותק מאדמת רוסיה ומן העם הרוסי חש שכוחות היצירה שלו דועכים. הוא ביקר בברית המועצות מספר פעמים וב-1932 הציע לו סטלין לחזור לרוסיה, וגורקי קיבל את הצעתו. אחרי חזרתו לברית המועצות קיבל על עצמו את המדיניות התרבותית הסובייטית. חזרתו מאיטליה הפשיסטית היוותה ניצחון תעמולתי עבור הסובייטים. גורקי זכה לקבל את "עיטור לנין" וניתנה לו אחוזה במוסקבה. למרות הביקורת של גורקי על המשטר ואופיו המורד המהפכני של גורקי, הוא הפך למשרתו של המשטר הסובייטי.

 

גורקי נפטר במוסקבה ב-18 ביוני 1936, בגיל שישים ושמונה כשהוא סובל משחפת, שחוק ותשוש מעייפות.

תמונה: Everett

ספרות | רוסית

ספרים מאת מקסים גורקי