מאיה אנג'לו (באנגלית: Maya Angelou; 4 באפריל 1928 - 28 במאי 2014) היא משוררת, סופרת, שחקנית ופילוסופית אפרו אמריקאית. אנג'לו היא אחת הדמויות החשובות ביותר בתנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית ובספרות האפרו-אמריקאית.
בשש הביוגרפיות שהתפרסמו על חייה, ובראיונות הרבים שנתנה, קיימים תיאורים, חלקם סותרים, על ימי ילדותה ונערותה של אנג'לו. היא נולדה בשם מרגריט אן ג'ונסון בסנט לואיס שבמיזורי ב-4 באפריל 1928. אחיה הבוגר נתן לה את הכינוי "מאיה".
הוריה התגרשו בהיותה בת שלוש. אביה שלח אותם לחיות עם אמו בארקנסו, וארבע שנים אחר כך הופיע לפתע ולקח אותם בחזרה לסנט לואיס כדי לחיות עם אמם. כשמלאו לאנג'לו 8, היא נאנסה על ידי החבר של אמהּ. הוא נאסר ליום אחד בלבד ונמצא מת לאחר שחרורו וכנראה נרצח במכות על ידי משפחתה של אנג'לו. מותו הכה את אנג'לו בהלם ובמחשבה שהיא בקולה יכולה לגרום למותו של אדם, והיא הפסיקה לדבר במשך חמש שנים. זמן קצר אחר כך נשלחו אנג'לו ואחיה בחזרה לבית סבתם. בגיל 13 שבו אנג'לו ואחיה לחיות עם אמה בסן פרנסיסקו, שם למדה בבית ספר תיכון ואחר כך זכתה במלגה ללימודי ריקוד ודרמה.
בשנת 1952 זכתה במלגת לימודי ריקוד אפריקני עם הכוריאוגרף הטרינידדי, פרל פרימוס. מאוחר יותר למדה ריקוד מודרני עם מרתה גרהם. היא הופיעה בקבוצת הריקוד "אל וריטה" לצד הרקדן אלווין איילי, להקה ששילבה אלמנטים של ריקוד מודרני, בלט וריקוד מערב אפריקני.
בסוף שנות ה-50, לאחר שעקרה לניו יורק, החלה להתרכז בכתיבה. היא הצטרפה לאגודת הסופרים של הארלם ופגשה בפעילותה זו כמה מהסופרים האמריקאים הבולטים באותה עת. באותה תקופה פרסמה את ספרה הראשון. בתקופה זו היא הייתה גם עורכת משנה בשבועון The Arab Observer בקהיר, ולאחר מכן עבדה בגאנה כעוזרת מנהל ומורה בבית הספר למוזיקה ודרמה באוניברסיטת גאנה, וכן כעורכת בירחון The African Review.
בשנת 1964, לאחר שהתהדקו יחסיה עם מלקולם X, שבה לארצות הברית כדי לסייע לו בהקמת ארגון חדש לזכויות אזרח, "ארגון האחדות האפרו-אמריקאי". מלקולם X נרצח זמן קצר אחר כך. בשנת 1968, בהשפעת אבלה על הרצחו של מרטין לותר קינג, כתבה את האוטוביוגרפיה הראשונה שלה, "ידעתי למה הציפור הכלואה שרה", אשר פורסמה בשנת 1969 והביאה לה לראשונה הכרה בינלאומית.
בשנות ה-70 היא עברה לחיות בקליפורניה. שנים אלו היו מן השנים הפוריות ביותר בכתיבתה, כמשוררת וסופרת. לצד כתיבתה היא עבדה כמלחינה עם הזמרת רוברטה פלאק, והלחינה פסקולים לסרטים. נוסף על כך, היא כתבה מאמרים לעיתונים, סיפורים קצרים ותסריטים לטלוויזיה, והופיעה כמרצה באוניברסיטאות שונות.
בשנת 1992, בטקס ההשבעה של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, הקריאה את שירה "על פעימת הבוקר" (On the Pulse of Morning), ובכך הייתה למשוררת השנייה בתולדות ארצות הברית שקראה משירתה בטקס השבעת נשיא. בשנת 2011 קיבלה את מדליית החירות הנשיאותית מנשיא ארצות הברית ברק אובמה.
