יצחק בשביס-זינגר (1902–1991) היה סופר יהודי-פולני, מגדולי סופרי היידיש וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1978
"יידיש היא שפת האם שלי, ואמא אף פעם לא מתה", הצהיר בשביס-זינגר בנאום שנשא בטקס קבלת פרס נובל לספרות בשנת 1978. בשביס-זינגר התעקש להמשיך את זכר אמו כחלק משמעותי משם המשפחה שלו, שמופיע בכותרת של מרבית יצירותיו.
יצחק זינגר נולד בתחילת המאה העשרים בכפר לאונצין שבפולין וגדל ברובע יהודים עני בוורשה. הוריו היו חרדים, אביו היה רב וראש ישיבה ואמו הייתה בתו של הרב מבילגוריי. לוורשה עבר זינגר עם הוריו בגיל שש, אך בשל מצוקת הרעב עזב בגיל 16 עם אמו לבילגוריי, עיר הולדתה של האם, בה שימש אבי האם ברבנות.
עד גיל 12 הוא לא קרא כלל ספרות חול, אך בשנותיו הראשונות בוורשה גברה ספקנותו הדתית והחל להתעניין במדעים, בפילוסופיה ובספרות העולמית. בגיל 20 שב זינגר לוורשה בהזמנת אחיו, הסופר ישראל יהושע זינגר.
את השם בשביס אימץ לעצמו כדי להנציח את שם אמו בת-שבע שנספתה בשואה. את סיפוריו הראשונים כתב בעברית, אך עד מהרה עבר ליידיש. לאחר מכן, החל בשביס-זינגר לעבוד בהגהות בעיתון ספרותי ובתרגום ספרים מגרמנית ליידיש.
בזכות אחיו הסופר, בשנת 1923, נכנס זינגר לסביבת איגוד הסופרים והעיתונאים היהודיים, שכונה בפי חבריו המלונה. איגוד הסופרים היה מרכזי בחיי בשביס-זינגר, הוא הכיר שם את חבריו הקרובים ואף קרא לשני רומאנים על שמו.
בוורשה היה זינגר מגיה של מוסף ספרותי וכן עסק בתרגום ספרים מגרמנית לשפת היידיש. בשנת 1935 החליט אחיו להגר לאמריקה והוא הצטרף אליו, שם עבד עם אחיו בעיתון היידי פארווערטס. במשך שנים רבות הוא גר במנהטן שבעיר ניו יורק.
ספריו תורגמו לעשרות שפות וכמה מהם הפכו למחזות וסרטים, כמו העבד, שונאים סיפור אהבה וינטל בחור הישיבה.
בכתיבתו באה לידי ביטוי דמותו כאיש מאמין אף על פי שעוד מילדות לא הקפיד לשמור על מצוות התורה. אחד המוטיבים החוזרים הנפוצים בכתביו הוא התהייה של הדמויות על קיום האלוהים וכן שאלות על מהות הבריאה והקיום האנושי.
בכתיבתו של בשביס-זינגר יש מקום נרחב לתאורים ארציים מאד של תשוקות מיניות עזות וכן התייחסות לצמחונות וטבעונות. בשביס-זינגר הכריז שהמטרה שלו הייתה, ותמיד תהיה, לספר סיפור.
בשביס-זינגר נפטר במיאמי שבפלורידה ב-24 ביולי 1991, ונקבר בבית קברות קטן בצפון ניו ג'רזי.
