טוני מוריסון (Toni Morrison נולדה ב-18 בפברואר 1931), היא סופרת ועורכת אפרו-אמריקאית. בין הרומנים הידועים שלה נמנים "העין הכי כחולה", "שיר השירים אשר לסולומון", ו"חמדת".
מוריסון נולדה באוהיו בשם קלואי ארדליה וופורד למשפחה ממעמד הפועלים. לפי ראיון מ-2012 בגארדיאן, היא הפכה לקתולית בגיל 12 וקיבלה את השם הבאפטיסטי "אנתוני", מה שבהמשך שימש כבסיס לכינוי שלה - "טוני". מילדות ניכר בה אהבה לסיפורים והיא קראה בלהיטות. אביה נהג לספר לה סיפורי-עם על הקהילה האפרו-אמריקנית. מבין הסופרים האהובים עליה היו ג'יין אוסטין ולב טולסטוי.
ב-1949 מוריסון החלה לימודי תואר ראשון באנגלית באוניברסיטת הווארד, אותו היא סיימה בשנת 1953. בשנת 1955 סיימה תואר שני באנגלית מאוניברסיטת קורנל, עבורו כתבה תזה בנושא אובדנות בעבודתם של ויליאם פוקנר ווירג'יניה וולף. לאחר סיום לימודיה, בין השנים 57–1955, מוריסון לימדה אנגלית באוניברסיטה ביוסטון, טקסס. לאחר מכן חזרה להארוורד ללמד אנגלית.
ב-1958 נישאה להארולד מוריסון, אדריכל ג'מייקני ועמיתה בסגל באוניברסיטת הארוורד. נולדו להם שני ילדים, הארולד וסלייד, אך הם התגרשו בשנת 1964. לאחר הגירושים היא עברה לעיר סירקיוז בניו-יורק, שם עבדה כעורכת ספרי לימוד. לאחר מכן החלה לעבוד כעורכת במטה של ההוצאהRandom House בניו-יורק. בנוסף, במהלך השנים הללו היא לימדה גם באוניברסיטת ייל ובבארד קולג'. כעורכת, מוריסון היתה בעלת תפקיד מרכזי בהבאת הספרות השחורה אל מרכז התרבות. היא ערכה ספרים מאת סופרים אפרו אמריקאים שונים כמו אנג'לה דייוויס. בשנת 1989 קיבלה משרת פרופסור באוניברסיטת פרינסטון, ובשנת 1994 ייסדה את הסטודיו "Atelier" לסופרים ואומנים במסגרת אוניברסיטת פרינסטון.
ספריה של מוריסון עוסקים בעיקר בחברה האפרו-אמריקאית בארצות הברית, ומתארים את החברה הגזענית באמריקה ואלימות בתוך המשפחה. הרומן הראשון שלה "העין הכי כחולה" יצא לאור בשנת 1970. זהו סיפורה של נערה שחייה נהרסו בגלל החברה הגזענית והאלימה שבה היא חיה. הספר " שיר השירים אשר לסולמון" התפרסם בשנת 1977. ספר זה זיכה אותה בפרס הספר הלאומי והעמיד אותה בשורה הראשונה של הסופרים בארצות הברית. הספר "חמדת" ("Beloved”) שהתפרסם בשנת 1987, זיכה אותה בפרס פוליצר היוקרתי שנה לאחר מכן, כמו גם בפרס אניספילד-וולף לשנת 1988. הספר דן בצורה נוקבת באהבת אם, רצח ודיכוי בתקופת עבדות השחורים בארצות הברית. בשנת 1992 פרסמה את הספר "ג'אז המספר על אהבה ורצח ברובע הארלם בשנות השלושים של המאה ה-20. בנוסף לכתיב רומנים, היא כתבה ספרי ילדים, מחזה, וקבצי שירה.
מוריסון זכתה בפרס פוליצר בשנת 1988, בפרס נובל לספרות לשנת 1993 ו"הרצאת ג'פרסון" לשנת 1996. בשנת 2012 זכתה במדליית החירות הנשיאותית, העיטור האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.
