ג'יין אוסטן

תיאור

ג’יין אוסטן (Jane Austen, דצמבר 1775-יולי 1817) היתה סופרת אנגלייה. הרומנים שכתבה התמקדו בדרכן אל הנישואים של עלמות צעירות מהאצולה הזעירה באנגליה. לאוסטן מקום של כבוד בקאנון של ספרות המערב, בין השאר בזכות כשרונה בטוויית עלילות, אבחנותיה החדות והמעמיקות, וכתיבתה השנונה ומלאת ההומור.

 

אוסטן נולדה בכפר סטיבנטון בדרום אנגליה, השביעית משמונה ילדים. אביה של אוסטן היה כומר כפרי שגם ניהל בית ספר לבנים. במשך כמה שנים היא ואחותה קסנדרה נשלחו לבית ספר לבנות, אבל הן חלו ולאחר מכן חונכו בביתם על ידי הוריהן. היא הלכה לכנסייה בכל יום ראשון עם משפחתה ואף כתבה כמה תפילות. מגיל צעיר, היא אהבה לקרוא. תחילה מהספרייה הגדולה של אביה, וכאשר היא ומשפחתה ביקרו בערים הגדולות כמו לונדון או בת’, היא שאלה ספרים מספריות מקומיות. אוסטן אהבה נשפים ומסיבות. במכתבים שכתבה לחברים ובני משפחה היא מתארת מסיבות ונשפים רבים בהם נכחה, וכיצד רקדה לאורך כל הלילה. נשפים היתה דרך מצוינת להכיר בחורים צעירים ולמצוא חתן לעתיד.

הספר הראשון של אוסטן התפרסם כשהיתה בת 36. על אף שכתבה סיפורים ומחזות מילדות, איש לא ראה יצירות אלה מלבד בני משפחתה וחבריה הקרובים. בשנת 1797 שלח אביה את התרשמויות ראשוניות (שמו המקורי של גאווה ודעה קדומה) למוציא לאור, אבל הוא נדחה מיד. ב-1803 הוא שלח למו"ל אחר את מנזר נורת’אנגר, והספר נקנה אך לא פורסם. רק בשנת 1811 פורסם תבונה ורגישות ושנתיים מאוחר יותר יצא לאור גם גאווה ודעה קדומה. אוסטן כתבה בסך הכל שישה ספרים, אבל רק ארבעה מהם פורסמו בחייה. מנזר נורת’אנגר והטיית הלב פורסמו לאחר מותה.

בימי חייה אוסטן לא זכתה לפופולריות, בעיקר משום שספריה הראשונים לא נחתמו בשמה אלא בביטוי By A Lady.לפופולריות מסוימת הם זכו דווקא בבית המלוכה האנגלי, כיוון שהנסיך הטוען לכתר (לימים ג’ורג’ הרביעי) ביקש מאוסטן להקדיש לו את המהדורה השנייה של הספר אמה.

אוסטן לא נישאה מעולם. היו לה כמה מחזרים בנעוריה. למשל, טום לפרוי שאותו פגשה בנשף בהיותה בת 20. אבל לטום, שהיה עורך דין בהתמחות, לא היה מספיק כסף כדי להתחתן עם ג’יין גם אם היה רוצה בכך. שבע שנים מאוחר יותר, פגשה ג’יין בחופשה משפחתית צעיר שהתאהב בה, אך מת זמן לא רב אחר כך. בשנת 1803 היא קיבלה הצעת נישואין מהאריס ביג-ויתר אותו הכירה מילדותה. היא אמנם קיבלה את ההצעה, אך התחרטה למחרת וביטלה את הסכמתה.

העדות המוקדמת ביותר למילה בייסבול בספרות נמצאת ברומן מנזר נורת’אנגר. אוסטן היתה גם הסופרת הראשונה שהשתמשה במונח Dinner Party, בספר מנספילד פארק.

 

בשנת 1816 החלה אוסטן לסבול מחולי מתיש וכואב, שלא אובחן בימיה. כיום מאמינים שהיתה זו מחלת אדיסון, הגורמת לאי ספיקת כליות. אחותה קסנדרה היתה איתה כשמתה בשנת 1817, בגיל 41. היא נקברה בקתדרלת וינצ’סטר.

 

(מקורות: ויקיפדיה, טור של ירין כץ, קורא בספרים)

פרוזה | אנגלית | אנגליה | ספרות אנגלית | ג'יין אוסטן

ספרים מאת ג'יין אוסטן