אלי עמיר (נולד ב-26 בספטמבר 1937) הוא סופר ישראלי.
אלי עמיר נולד בבגדד, עיראק, בשם פואד אליאס נאסח חלסצ'י. עמיר עלה לישראל לפני שמלאו לו 13, ונקלט עם משפחתו בבית עולים, ומשם הצטרף לחברת נוער של עליית הנוער ויצא לקיבוץ משמר העמק. עמיר מעיד כי שנותיו במשמר העמק היו חשובות ומכריעות, רצופות קונפליקטים עם דמות הצבר ועם עצמו, יחד עם זאת היו אלה שנים מבורכות של היחשפות לתרבות הארץ והמערב. בתקופה זו נחשף לאבות המייסדים שראה בהם דמויות מופת. בשנת 1954 עבר לבדו לירושלים והחל ללמוד בבית ספר ערב לנערים עובדים ולעבוד כנער שליח במשרד ראש הממשלה. אחרי שסיים את לימודיו התגייס לצבא.
עם שחרורו מהצבא, הוא עבד כמנהל הארכיון של משרד ראש הממשלה והחל את לימודיו באוניברסיטה בפקולטה למדעי המזרח. בשנים 1964– 1968 עבד כעוזר ראשי ליועץ לענייני ערבים לראש הממשלה ומיד אחרי מלחמת ששת הימים ניהל את לשכת היועץ במזרח ירושלים. בסוף 1968 נקרא על ידי סגן שר הקליטה, לובה אליאב, להצטרף לצוות ההקמה של המשרד לקליטת עליה בראשות השר יגאל אלון. אחר כך היה לעוזרו גם בזמן כהונתו של שמעון פרס כשר הקליטה. נוסף על כך, עמיר כיהן בשורה של תפקידים במשרד הקליטה כולל מנהל מחלקה, מחוז, סמנכ"ל, משנכ"ל ומ"מ מנכ"ל. תוך תקופה זו (1978-1975) כיהן כמנכ"ל הפדרציה הספרדית בארצות הברית ואחר כך כמתאם החזרת יורדים ארצה.
בשנת 1984 נבחר לכהן כמנכ"ל עליית הנוער בסוכנות היהודית והמשיך בתפקידו במשך עשרים שנה. הוא טיפל בנוער ישראלי במצוקה ויחד עם זאת דאג לקלוט את עולי אתיופיה וחבר המדינות. בתקופתו הפכה עלית הנוער לגדולה ביותר מאז שנוסדה, ולראשונה בתולדותיה דרש ממשרד החינוך תגבור לימודי והגשת חניכי עליית הנוער, כיתר התלמידים בארץ, לבחינות בגרות. בתקופתו הטיף לחניכי עלית הנוער להיות סובלניים לשונה ולזר, למיעוטים ולעולים החדשים, לתרום לחברה ולמדינה ולהיות פתוחים לתרבויות של האחרים. הוא היה בין מקימי הקהילה החינוכית התיישבותית ניצנה יחד עם לובה אליאב ואורי גורדון וכיהן כיו"ר הוועד המנהל שלה במשך עשרים שנה עד פרישתו לגמלאות.
עמיר פעל שנים רבות למען צמצום הפערים בחברה הישראלית, טיפול בנוער ובמשפחות במצוקה, מתן ביטוי לתרבותם של יהודי ארצות ערב והנהגת לימודי ההיסטוריה שלהם בבתי הספר. היה חבר בוועדות ציבוריות וממשלתיות רבות וביניהן "ועדת ראש הממשלה לילדים ובני נוער במצוקה" בראשות גולדה מאיר. הטיף ללימוד השפה הערבית, הכרת הספרות, התרבות והמוזיקה של ארצות ערב. כל חייו פעל למען שלום והידברות עם ארצות ערב והשתתף בעשרות כנסים עם פלסטינים ומשלחות מארצות ערב. בין היתר כיהן כנציג ישראל בוועדה המולטילטרלית למען פליטים ערבים במסגרת הסכם אוסלו. בשנת 2017, עמיר השיא משואה לכבוד יום העצמאות ה-69 של מדינת ישראל, שעמד בסימן יובל שנים לאיחודה של ירושלים.
בנוסף לפעילותו הציבורית כיהן עמיר כמרצה אורח באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל והרצה בתחומים שונים. הוא כתב לעיתונות בארץ ובעולם, במשך שנים רבות השתתף בתוכנית רדיו שבועית ברשת ב' יחד עם גאולה כהן שנקראה על ימין ושמאל.
את פעילותו הספרותית החל בשנת 1970 וביטא בספריו בין היתר את ייסורי העלייה והקליטה, משבר התרבויות, מזרח ומערב, הזר והשונה, חלש מול חזק, ותיק ועולה שצריך לעצב את עצמו בחברה משתנה. עמיר טען שהכאב הגדול מכל בעבורו הוא פסילת תרבותו של האחר והכפייה התרבותית שחווה הייתה שגויה ומקוממת. לדעתו, לא ניתן לתלוש את האדם משורשיו התרבותיים.
ספריו היו רבי מכר, תורגמו לשפות רבות כולל ערבית וזכו להצלחה והד נרחב. הוא זכה לפרסים רבים, בין היתר בפרס יגאל אלון למעשה מופת על מעשה מופת חלוצי. הוכתר כיקיר העיר ירושלים וכאזרח כבוד של העיר תל אביב. דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן למדע, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בר-אילן.
