אווה אִילוּז (נולדה ב-30 באפריל 1961) היא סוציולוגית ישראלית.
אווה אילוז נולדה בפס שבמרוקו ועברה לצרפת בהיותה בת עשר. סיימה תואר ראשון בסוציולוגיה, תקשורת וספרות בפריז, תואר שני בספרות בפריז ובתקשורת באוניברסיטה העברית ואת הדוקטורט בתקשורת ולימודי תרבות קיבלה מבית הספר לתקשורת של אננברג באוניברסיטת פנסילבניה בשנת 1991.
עבודת הדוקטורט שלה הייתה בנושא אהבה רומנטית ותרבות ההמונים של המאה ה-20 בארצות הברית, בהנחיית לארי גרוס. אילוז דוברת מרוקאית מדוברת צרפתית, אנגלית ועברית. למדה במשך שנים רבות בתקופת בית הספר יוונית עתיקה ולטינית.
אילוז שימשה כמורה מן החוץ באוניברסיטת ניו יורק ולאחר מכן התמנתה למרצה באוניברסיטת תל אביב בשנים 1999-1991. בשנת 2000 הצטרפה לאוניברסיטה העברית, ומונתה למרצה בכירה. בשנת 2005 התמנתה לפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית.
שהתה כפרופסור אורח באוניברסיטאות נורת'ווסטרן ופרינסטון, בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה בפריז (EHESS) ובמכון למחקר מתקדם בברלין (2008-9).
אילוז היא אחת המייסדים והמנהלים של התוכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית. ב-2006 הצטרפה למרכז לחקר הרציונליות. היא עמיתת מחקר במרכז סכוליון באוניברסיטה העברית. אילוז שימשה חברת מערכת של כתב העת "סוציולוגיה ישראלית", יושבת בוועד המייעץ של כתב העת Journal of Consumer Culture Sociological Theory, Society. משתתפת בצוות העורכים של האנציקלופדיה הבינלאומית לסוציולוגיה של בלאקוול שבאוקספורד. חברה בוועד המייעץ של פורום איינשטיין בברלין ובוועדה לבחירת הספר הטוב ביותר של האגודה הסוציולוגית האמריקנית.
